סע"ש 41814-10-20

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לתביעה שהגיש תובע המבקש לבטל הסכם פשרה. הבקשה בפני בית המשפט, שהוגשה על ידי הנתבע מס' 3, מחייבת את התובע להפקיד ערבות במסגרת התביעה. הסכם הפשרה הנדון, שמקורו בהליך קודם (תמ"ש 42743-08-16), חייב את הנתבע מס' 1 לשלם לתובע סך של 24,000 ₪, והבקשה הנוכחית נובעת מאי תשלום סכום זה. הנתבעת מס' 3, הטוענת כי אין לה קשר ישיר או עקיף עם התובעת, מבקשת לחייב את התובע להפקיד ערבות עד להכרעה בתביעה. בית המשפט נעתר לבקשה, ומורה לתובע להפקיד בקופת בית המשפט 3,000 ₪ עד למועד שנקבע. החלטה זו מתקבלת בשל כישלונותיו של התובע בניהול ההליך, האתגרים הראייתיים העומדים בפניו וההוצאות שנגרמו לנתבע מס' 3 בתביעה שנראית חסרת שחר. היעדרותו של התובע מן הארץ, יחד עם הימנעותו מבירור הצעדים שננקטו להשבת סכום הפשרה מהנתבעת מס' 1, מצדיקים עוד יותר את דרישת הערבות. סכום זה נועד להבטיח כי לנתבעת מס' 3 יהיו אמצעים להחזר הוצאותיה אם יפסוק בית המשפט לטובתה. הצו משמש גם כאמצעי זהירות, המבטיח את מחויבותו של התובע להליך, במיוחד נוכח מגוריו מחוץ לישראל והיעדר נכסים מצוינים לפירעון. במידה והתובע לא יעמוד בדרישת הערבות עד למועד הנקוב, תידחה התביעה נגד הנתבע מס' 3. חשוב לציין כי החלטת בית המשפט מוגבלת לשלב הנוכחי של ההליך ואינה מכריעה מראש לגופו של עניין. התובע נדרש להפקיד ערבות לצורך המשך התביעה נגד הנתבע מס' 3, בסכום שנקבע על 3,000 ₪, שישולם עד למועד שנקבע. במידה והתובע לא יעמוד בדרישות, תידחה התביעה נגד נתבע זה. פסק דין זה משמש תזכורת להשלכות של אי ציות להסדרים בהוראת בית המשפט ולאחריות הכספית הפוטנציאלית של התובעים במקרים כאלה.