ת"א 8793/98

תקציר

פסק דין זה עניינו בתביעה לתשלום תגמולי ביטוח כתוצאה מגניבת רכב המבוטח על ידי הנתבעת. התובעים, שתי חברות פרטיות הקשורות לשני אחים, רכשו את הרכב המדובר וביטחו אותו אצל הנתבעת. הרכב נגנב בעת שהיה ברשותו של אחד מעובדי החברה. התובעים פנו לנתבע לתבוע תגמולי ביטוח, אך הנתבע סירב בנימוק של חשד כי הרכב נגנב עם המפתחות שהושארו בתוכו. התובעים טענו כי מאפייני האבטחה של הרכב הופעלו לפני הגניבה ולחילופין כי הדרישות לכיסוי ביטוחי המפורטות בפוליסה נוספו שלא כדין. הנתבעת, לעומת זאת, טענה כי לא נמסר לה על העברת הבעלות ברכב וכי עובד התובעים לא נקט באמצעי הזהירות הנדרשים טרם הגניבה. עוד טען הנתבע כי פוליסת הביטוח שועבדה לבנק לאומי. התיק הסתבך בשל עיכובים בשמיעת התביעה, שהועברה בסופו של דבר לשופט בשנת 2006, תשע שנים לאחר האירוע. השופט פסק לטובת התובעים, וקיבל את טענתם כי אמצעי האבטחה אכן הופעלו לפני הגניבה. השופטת קיבלה גם את טענת התובעים כי סוכנו של הנתבע קיבל מידע על העברת הבעלות וכי בכל מקרה הנתבע ביטח בעבר את החברה האחרת שבבעלות האחים והיה עושה זאת שוב מבלי להגדיל את הסיכון. השופט הדגיש כי יש להתמקד במהות הסיכון שנוטלת על עצמה חברת הביטוח ולא בזהות המבוטח. באשר לסכום שישולם, הסכימה השופטת עם הנתבעת כי יש להפחית את שווי הרכב בהשתתפות העצמית של הפוליסה וכי התובעים לא הביאו ראיות מספיקות לתביעת מס ערך מוסף (מע"מ). עוד קבע השופט כי הנתבע אינו חייב בתשלום ריבית מיוחדת משום שתגמולי הביטוח היו שנויים במחלוקת בתום לב. לבסוף, השופט הורה לנתבעת לשלם לתובעים סך של 165,784 ₪ בתוך 30 יום, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין הן לתובעים והן לסוכנות הביטוח צד ג'. הסכום היה אמור להיות משולם לנאמנות עורך דינם של התובעים, עד להסדרת השעבוד הבנקאי.