רע"א 55958-05-18

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פסק דין בסכסוך הנוגע לפרויקט נדל"ן, שבמרכזו תוקפה של תניית בוררות ותביעה שכנגד שהגישו הנתבעים. התביעה המקורית הוגשה על ידי עו"ד הלנה אייזן כנגד המבקשים, שהיו יורשיו של אלחנן וינברגר, בנוגע לשכר טרחה המגיע לה. לאחר מכן הגישו המבקשים תביעה נגדית נגד עו"ד אייזן וארבעה אחרים בגין נזקים לכאורה שנגרמו להם כתוצאה מייצוגם, וביקשו לחייב חלק מהנתבעים בכל הנזקים הנטענים. הנתבעים 3 ו-5, טנדלר ועפרון, ביקשו לעכב את הליכי התביעה שכנגד, תוך הסתמכות על סעיף בוררות בהסכם הקומבינציה הנוגע לכל מחלוקת הנובעת ממנו. המבקשים טענו כי כל סעיפי הבוררות בין הצדדים בוטלו וכי התביעה שכנגד היא בגין נזיקין ולא נובעת מההסכם. בית המשפט קמא הכריע לטובת טנדלר ועפרון, תוך שהוא דוחה את התביעה שכנגד נגדם בשל תניית הבוררות, תוך שהוא מציין גם כי הבורר יכריע בתביעות סף הנוגעות לסמכותו של בית המשפט אם יובאו לבוררות. לאחר מכן ביקשו המבקשים רשות ערעור על החלטה זו, שהתקבלה. שופט הערעור קבע כי יש להחזיר את העניין לבית המשפט קמא להמשך בירור. השופטת הסכימה עם המבקשים כי החלטת בית משפט קמא התבססה על תניית בוררות שלא נטענה על ידי הנתבעים, ובעוד שלמבקשים ניתנה הזדמנות להגיב, היה צורך בדיון על מעמד הצדדים, לרבות חקירות. השופטת הדגישה כי על בתי המשפט להשתמש במשורה בסמכויות החורגות מעקרונות המשפט האדברסרי, כאשר הצדדים מגדירים את היקף הסכסוך. לפיכך, בוטלה ההחלטה לעכב את הליכי התביעה שכנגד, והתיק הוחזר לבית משפט קמא להמשך דיונים לגופה של הבקשה. כל צד היה אחראי להוצאותיו, וביטחונם של המבקשים הוחזר להם.