ת"א 58254-06-22

תקציר

פסק הדין דוחה את טענת התובעת לבעלות על חלקת קרקע בשטח של 100 מ"ר, הרשומה כיום על שם הנתבעת 1, בנימוק שהתובעת לא הוכיחה את זכאותה לסעד שהיא מבקשת. גם אם היה מקבל בית המשפט את טענת התובעת כי נפלה טעות ברישום הבעלות בקרקע, הרי שהתובע, בניגוד לטענתה, אינו היורש של הקרקע הנדונה. על פי צוואת הבעלים המנוח, היורשים הם למעשה בניו של התובע, זאיד וסמיר. זאת ועוד, טענת התובעת כי היא זכאית למחצית מהמקרקעין מכוח חזקת השותפות אינה תקפה משום שהיא סותרת את הצהרתה הקודמת בתביעה לביטול צו הירושה. בנוסף, הזכויות במגרש הסמוך, הכולל חלק מהמקרקעין שבמחלוקת, הוחכרו לזאיד, כך שגם אם טענות התובעת היו מתקבלות, תביעתה עדיין הייתה נכשלת. עוד קובע בית המשפט כי טענת התובע בדבר טעות ברישום נראית בלתי סבירה וחסרת ראיות. גם בקשת התובעת למתן פסק דין הצהרתי לפיו יש לה זכות להשתמש בבית המגורים במקרקעין, אף שלא נתבקשה בכתב התביעה, נדחית כמיותרת, שכן זאיד הצהיר כי אין לו התנגדות לכך שהתובעת תגור במקום עד סוף ימיה. לפיכך התביעה נדחית על הסף, והתובע נדרש לכסות את הוצאותיו של זאיד בסך 5,000 ₪.