ת"א 43664-06-18

תקציר

המחלוקת היא על הבעלות על חלקת אדמה בהרצליה, המחולקת בין בני המשפחה, כאשר התובעים הם הבעלים של רבע מהזכויות, והנתבע הוא הבעלים של שלושת הרבעים הנותרים. על הקרקע בנויים מבנים, ושני הצדדים מסכימים שיש לפרק את השותפות. נקודת המחלוקת העיקרית היא כיצד יש לבצע את הפירוק, כאשר התובעים תומכים במכירת הקרקע לכל המרבה במחיר, והנתבע מתעקש על רישום הבית המשותף. בית המשפט מינה שמאים וכונס נכסים שיעריכו את הנכס ויציעו המלצות. השמאים ציינו את שוויין הגבוה של זכויות הבנייה, המוערך בכ-4.7 מיליון שקל, והדו"ח האדריכלי הדגיש את הפוטנציאל לפיתוח משמעותי, במיוחד אם תאושר תוכנית השימור. עם זאת, מימוש זכויות בנייה אלה תלוי בהסכמת כל הבעלים, דבר שאינו אפשרי במקרה זה בשל היחסים העכורים בין הצדדים. כונס הנכסים המליץ למכור את הקרקע כולה כדי למקסם את שוויה, והסכים כי היחסים העכורים יפגעו בכל פוטנציאל פיתוח אם הקרקע תחולק. בית המשפט, בהסכמתו עם המלצת כונס הנכסים, הורה למכור את הקרקע כיחידה אחת לכל המרבה במחיר, שכן הדבר יביא לתוצאה ההוגנת ביותר לשני הצדדים, בהתחשב בהפסד המשמעותי שעלול להיגרם אם יירשם בית משותף, בהתחשב בזכויות הבנייה המהותיות שיישארו ללא שימוש. ההחלטה לוקחת בחשבון גם את הזיקה הרגשית לנכס, שבמקרה זה אינו מקום מגורים עיקרי, ואת הצורך להרחיק את הצדדים העוינים זה מזה. בית המשפט הורה לכונס הנכסים לנקוט בצעדים הדרושים למכירת הקרקע ולעדכן על התקדמות התכנית לשימור.