תא"מ 32596-09-18

תקציר

הנתבע נתן לתובע שני שיקים לסילוק חוב ארנונה המיוחס לו. הצ'קים ניתנו במסגרת הליך תפיסת עיקולי הנתבע. לאחר שנתפס חלק מהעיקולים, ביקש הנתבע להפסיק את התפיסה ולהחזיר לו את העיקולים, והתובע הסכים לכך בתמורה לשני הצ'קים. במועד פירעון השיק הראשון הגיש הנתבע התנגדות בה טען כי הצ'קים ניתנו כבטוחה עד להמצאת מסמכים המוכיחים כי לחברה לא נותרו נכסים בעת הפסקת פעילותה וכי אין לייחס לו את החוב. הנתבע טען כי לאחר מסירת המסמכים יוחזרו לו הצ'קים. התובע הפקיד את הצ'קים ופתח בהליכי הוצאה לפועל כאשר הנתבע לא המציא כל ראיה המצדיקה את ביטול החוב. בית המשפט קבע כי הנתבע לא הוכיח כי הצ'קים ניתנו כבטוחה. נטל ההוכחה הוטל על הנתבע, והוא נמנע מלהציג כל הסכם בכתב לפיו השיקים נועדו לצרכי ביטחון. בית המשפט מצא כי הצ'קים נמסרו ללא תנאי ועל חשבון החוב. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי גם אם הצ'קים ניתנו כבטוחה, הנתבע לא הוכיח כי לחברה לא היו נכסים בעת הפסקת פעילותה, ולכן התובעת הייתה זכאית להפקיד את הצ'קים. בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך הדין ופסק כי יש לקבל את תביעת התובע ולדחות את טענות הנתבע.