ת"א 44736-03-19

תקציר

התובע, יובל מימון, שהחזיק ב-45% מחברת אונבו טכנולוגיות מזון בע"מ, תבע את יתר בעלי המניות (נתבעים 2-4), שכל אחד מהם החזיק ב-15% מהחברה, ונתבע נוסף שהחזיק ב-10% הנותרים, בגין אפליה, וביקש הוראות שונות לניהול החברה והתנהגות הנתבעים, וכן מספר צווים נוספים. התובע טען כי הנתבעים ניהלו את ענייני החברה באופן המהווה אפליה כלפיו, דבר שהוביל לפגיעה בזכויותיו. התיק הסתבך בשל מעמדו הבלתי מיוצג של התובע, שהביא לבקשות רבות לא קוהרנטיות ולא עקביות, כמו גם התנהגותו הלעומתית באולם בית המשפט וכלפי הנתבעים. גם החברה עצמה הפסיקה לפעול בשל סכסוכים פנימיים, ומניותיה איבדו את רוב ערכן. במהלך דיון ההוכחות התברר כי עניינו העיקרי של התובע הוא בקבלת פיצוי כספי מהנתבעים, סעד שלא ביקש במפורש. הנתבעים, שכבר לא היה להם כל עניין בחברה, הסכימו להעביר את מניותיהם לתובע ללא תמורה, תוך הבטחת "הפרדת רשויות" ומניעת תביעות עתידיות של החברה נגדם. עובדה זו הפכה את מרבית הסעדים המבוקשים על ידי התובעת ללא רלוונטיים. בית המשפט מצא כי התובעת לא הייתה נתונה לאפליה. התנהגותו הייתה הגורם העיקרי לקריסת היחסים ולקריסת החברה. בית המשפט מתח ביקורת על התנהלותו של התובע לאורך המשפט, לרבות אי תשלום הוצאות והרחבת החזות שלו, תוך הגשת אינספור בקשות סרק. בסופו של דבר נדחתה התביעה, ונפסקו לנתבעים הוצאות חלקיות. בית המשפט הורה על העברת מניות הנתבעים לתובע, בהתאם להסכם, וקבע כי החברה אינה יכולה לתבוע את הנתבעים או כל גורם הקשור אליהם. כמו כן נדחתה בקשתו של התובע לפיצוי אישי מהנתבעים, שכן בית המשפט ראה בכך ניסיון לפצל סעדים באופן בלתי הוגן. פסק הדין נועד לשים קץ להתדיינות המשפטית הממושכת ולאפשר לצדדים להתקדם.