ת"א 12626-09-09

תקציר

התובע, קטין, נפגע בתאונה שאירעה במהלך משחק כדורגל בחצר בית ספרו. הוא תבע את המועצה המקומית ואת המכללה שניהלה את בית הספר על כך שלא סיפקו לו ביטוח תאונות אישיות, כנדרש בחוק לימוד חובה. החוק קובע כי כל תלמיד הזכאי לחינוך חינם חייב להיות מבוטח בביטוח תאונות אישיות באמצעות רשות החינוך המקומית שבתחום שיפוטה נמצא המוסד החינוכי. המועצה טענה כי הוראה זו חלה רק על תלמידים במוסדות חינוך רשמיים. בית המשפט קבע, כי תכליתה החקיקתית של ההוראה הייתה להבטיח כי כל התלמידים יהיו מבוטחים, ונוסח ההוראה תומך בפרשנות זו. לפיכך, חלה על המועצה חובה סטטוטורית לספק ביטוח לתובע, ואי עשיית כן היוותה עוולה של הפרת חובה חקוקה. אשר למכללה, בית המשפט מצא כי בעוד שחוק לימוד חובה אינו מטיל עליה במישרין חובה לספק ביטוח, למכללה יש חובת זהירות כלפי תלמידיה לדאוג לביטוחם. רשלנות המכללה נבעה מכך שלא דאגה לקיומו של ביטוח לכל תלמידיה ואי יידוע התובע והוריו בדבר היעדר ביטוח. טענת ההגנה של המכללה כי הורי התובעת לא שילמו דמי ביטוח לא הוכחה וממילא לא פטרה אותה מחובתה. התנהלותה הנוכחית של המכללה, שביטחה את תלמידיה למרות שטענה כי אין לה חובה חוקית לעשות כן, תומכת אף היא בקביעת הרשלנות. בסוגיית הנזק, קבע בית המשפט כי התובע זכאי לפיצוי בגין נכות חלקית וקבועה, נכות זמנית, ימי אשפוז והחזר הוצאות. סך הפיצוי לתשלום, לאחר ניכוי הפרשי ריבית והצמדה, עמד על 262 אלף שקל. שני הנתבעים חויבו ביחד ולחוד במלוא הסכום. בחלוקת האחריות ביניהן ייחס בית המשפט 60% מהאחריות למועצה ו-40% למכללה.