ת"צ 15886-02-22

תקציר

הסכם הפשרה מתייחס לטענה כי המשיבים שלחו הודעות טקסט למבקשים ולחברי קבוצה אחרים, בניגוד לחוק התקשורת. המשיבים הם חברת בנייה וקידום אתרים, ובעלי מניותיה. המבקשים ביקשו סעד של 300 ₪ עבור כל הודעת פרסומת שנשלחה ללא הסכמה, ו-1,000 ₪ עבור הפגיעה בפרטיות. לאחר הליך גישור הגיעו הצדדים להסכם פשרה, לפיו מתחייבים המשיבים לתקן את ההפרות, ולשלם פיצוי מינימלי של 2 מיליון שקל בתוך 24 חודשים. סכום זה ישולם כהטבות לחברי הקבוצה המעוניינים לממש אותם, ולמרכז לחדשנות וחינוך במכללת בית ברל. ההטבות לחברי הקבוצה כוללות קורסים דיגיטליים שונים ותמיכה בבניית אתרים, בשווי כולל של 50 ₪ לכל הפרה. כמו כן ישלחו המשיבים הודעות ללקוחות ולמנויים בעבר, בהן יודיעו להם על זכותם לקבלת פיצוי. בתוך כך, ביקש המתנגד, שיצא מהקבוצה לפני שהושג הסדר הפשרה, לצרף טבלה הכוללת פירוט של כל הפרסומות, התחייבות של המשיבים לציין את פרטיהם בפרסומים עתידיים ושינויים בדבר ההטבות המוצעות. הוא גם ביקש מינוי בודק, וביקש שכר לעצמו. המבקשים, מצידם, ביקשו לדחות את ההתנגדות, תוך הדגשת המאמצים שהושקעו בגיבוש הסדר הפשרה, והמלצות המגשר. עוד טענו כי למתנגד אין זכות עמידה וכי דרישותיו אינן סבירות ואינן מעשיות. בית המשפט קיבל את הסכם הפשרה ונתן לו תוקף של פסק דין. ההסכם מתווה פשרה סבירה, בהתחשב בקשיים בהוכחת הטענות, ובמצבם הכלכלי של המשיבים. בית המשפט אימץ גם את המלצת הצדדים בנוגע לשכר המבקשים ושכר טרחת עורכי הדין, אך לא פטר את המשיבים מתשלום חלקו השני של שכר הטרחה. לבסוף, קבע בית המשפט כי בקשת הצדדים לוותר על מינוי בודק מתקבלת, והורה למשיבים לשאת בעלות פרסום הסדר הפשרה.