רע"א 10032/17

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לסכסוך משפטי ארוך שנים בין בנק ללקוחותיו, בנוגע לפירעון חובות ומימוש נכסי הלקוחות. הלקוחות, ח.ח. בורנשטיין, היו חייבים כספים לבנק למסחר בע"מ, מה שהוביל את הבנק לפתוח נגדם תיקי הוצאה לפועל בשנת 1999. הבנק ביקש לגבות את החוב באמצעות מכירת דירתו וחנותו של בורנשטיין. התמורה ממכירת הדירה לא הספיקה לכיסוי החוב, מה שגרם לבנק לחסל את החנות. המחלוקת נסובה סביב חלוקת הכספים שהתקבלו מפירוק החנות בשנת 2009. הלקוחות והבנק לא הסכימו על גובה החוב שנותר לאחר המימושים. הלקוחות ביקשו הבהרות לגבי גורל הכספים הללו וביקשו לקבל גישה לעודפים. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו קבע בשנת 2017 כי הבקשה שהגישו הלקוחות, המבקשת לחייב את הבנק למסור מידע על הכספים ולהעביר להם עודפים, תידחה. פסק הדין התבסס על מספר גורמים: היעדר מעמד הנושה של הלקוחות, הדיונים החוזרים ונשנים והדחיות של תביעותיהם בערכאות השונות, השיהוי המופרז בהגשת הבקשה וזמינות המידע המבוקש בדו"ח המשלים שהגיש הבנק. כמו כן, בית המשפט המחוזי הדגיש כי החוב נקבע על בסיס הסכם בין הצדדים ופסקי דין קודמים של בתי המשפט, וטענות הלקוחות בנוגע לגובה החוב נדחו. בקשת הלקוחות למתן רשות ערעור לבית המשפט העליון נדחית, שכן בית המשפט המחוזי מסיק כי מדובר בניסיון לחזור לפסק דינו של בית משפט השלום משנת 2010, שהורה להעביר את יתרת הכספים לבנק. פסק הדין מדגיש כי הלקוחות מיצו את האפשרויות הפרוצדורליות העומדות בפניהם וכי לא ניתן להצדיק עיכוב של שבע שנים, המוביל לדחיית בקשתם ללא דיון נוסף.