ע"א 52027-10-18

תקציר

פסק הדין של השופטים היה לטובת המשיב, תוך דחיית הערעור שהגיש המערער. המערערת ערערה על חשבונות המים שקיבלה מהמשיב, אשר חושבו לפי תעריף ברירת המחדל ולא לפי התעריף החקלאי המוזל. עם זאת, השופטים הסכימו עם טענת המשיב כי ללא הקצאת מים לחקלאות – שלא הייתה למערערת בתקופה הנדונה – חל התעריף הרגיל. המערערת קיבלה צו הפסקה והפסקה בשל זיהום המים הקשור לחוות החזירים שלהם, ולא ערערה עליו, דבר שהשופטים מצאו כסיבה מוצדקת למשיב לחייב אותם בשיעור ברירת המחדל. עוד הסכימו השופטים כי טענותיה האחרות של המערערת, כגון שהמשיב הרוויח מהמצב ולא צמצם את המים למינימום, אינן תקפות, שכן למערערת שליטה מלאה בברז המים והיא יכולה להחליט על כמות המים הנצרכת. זאת ועוד, נדחתה גם טענת המערערת כי חזיריהם לא זיהמו את המים, שכן המערערת לא ערערה על צו ההפסקה וההפסקה, ומקרים דומים נוספים נדונו בבית הדין למים. בסיכומו של דבר, החליטו השופטים לדחות את הערעור כולו, והורו למערערת לכסות את הוצאותיו המשפטיות של המשיב, בסך 25,000 ₪.