ה"פ 5444/06

תקציר

למבקשים ולמשיב היה הסכם מיום 9.8.90, לפיו הוענקו למבקשים זכויות ההפצה הבלעדיות של פרופילי האלומיניום של המשיבה באזור תל אביב "הגדול". המבקשים הגישו תביעה לבורר שמונה על ידי המוסד הישראלי לבוררות עסקית, בטענה כי המשיבה מכרה את מוצריה ללקוחות אחרים במחירים נמוכים יותר לאורך כל תקופת החוזה, תוך הפרת ההסכם. המשיב טען טענה שכנגד, בטענה להפרות שונות מצד המבקשים. הבורר דחה הן את תביעת המבקשים והן את תביעתה שכנגד של המשיב, בנימוק שההסכם מהווה פרקטיקה כובלת בלתי חוקית כהגדרתה בחוק ההגבלים העסקיים, שבעקבותיה הגישו המבקשים בקשה לביטול פסק הבוררות. בית המשפט דחה את הבקשה ולא מצא עילה לביטול פסק הבוררות לפי אף אחד מהסעיפים שצוינו על ידי המבקשים: היה הסכם בוררות תקף, הבורר פעל במסגרת סמכותו, הבורר הכריע בכל העניינים שהוגשו להחלטתו, הבורר סיפק נימוקים מספיקים לפסק הבוררות שלו, ותוכן הפסק לא היה מנוגד לתקנת הציבור. יתר על כן, בית המשפט מצא כי המבקשים מנועים מלטעון להיעדר הסכם בוררות תקף, לאחר שהצליחו בעבר לטעון לטובת סמכותו של הבורר בבית המשפט העליון. המבקשים גם לא ערערו על פסק דין מאוחר יותר של בית המשפט המחוזי שאישר את סמכותו של הבורר לדון בטענה לנוהג מגביל. בית המשפט ציין גם את יתרונותיה הרבים של הבוררות, והדגיש כי הביקורת השיפוטית על פסקי בוררות מוגבלת בהיקפה.