עב"י 47600-03-20

תקציר

בא כוח המשיב ביקש להוריד את המערער, עובד המועצה הדתית נהריה שהורשע בהפרת חובה חקוקה, בשתי דרגות למשך שנתיים כדין משמעתי. בינתיים הטיל בית המשפט עונש קל יותר: פסילתו מתפקיד ניהולי, השעייתו מדרגה אחת למשך שנה ונזיפה חמורה לצד החרמת משכורת קבועה אחת שתשולם ב-15 תשלומים חודשיים. המערער ערער על הכרעת הדין וטען כי העובדות בהן הודה בכתב האישום המתוקן אינן מהוות עבירות משמעת וכי העונש חמור ובלתי מידתי. עם זאת, השופט דחה את הערעור על פסק הדין, והסכים עם הרשעתו של בית המשפט לפי סעיפים 17(1), (2) ו-(3) לחוק המשמעת. עוד קבע השופט כי המערער אינו רשאי להכחיש את עבירותיו וכי קביעתו של בית המשפט בטענת האכיפה הבררנית נכונה. אשר לעונש, על אף שהשופט שקל את נסיבות עניינו של המערער, הוא קיבל חלקית את הערעור, ותיקן את העונש להורדה בדרגה אחת למשך שישה חודשים במקום פסילה והשעיה. יתר אמצעי המשמעת שעליהם הורה בית הדין נותרו ללא שינוי. לפיכך, הערעור על פסק הדין נדחה, והערעור על גזר הדין התקבל באופן חלקי.