עמ"נ 3338-04-14

תקציר

מדובר בסכסוך על פיצוי בעלי נכסים בעקבות אישור תוכנית פיתוח מקומית ברמת השרון. התוכנית שינתה את ייעודה של חלקת קרקע סמוכה משימוש תעשייתי לפיתוח מעורב שימושים, הכולל מגדלי מגורים רבי קומות. בעלי הנכסים טענו כי התוכנית הפחיתה משמעותית את ערך נכסיהם וביקשו פיצוי מוועדת התכנון המקומית. הוועדה דחתה את טענותיהם, מה שהוביל את הבעלים להגיש ערר לוועדת הערר המחוזית לפיצויים והיטלי השבחה במחוז תל אביב. ועדת הערר מינתה שמאי שיקבע את היקף ירידת הערך והשפעתה על הנכסים. השמאי הגיש את השומה שלו, ומצא כי התכנית אכן פגעה בנכסי הבעלים וקבע את הפיצוי המגיע להם. הן יזם הפרויקט והן הוועדה המקומית ערערו על החלטת השמאי לוועדת הערר, שהורתה לו לתקן את השומה. השומה המתוקנת הוגשה, אך היזם והוועדה המקומית לא היו שבעי רצון וטענו כי השמאי לא פעל בהתאם להוראות הוועדה. ועדת הערר סירבה להמשיך ולדון בנושא, מה שהוביל את הצדדים להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב. בית המשפט המחוזי קבע כי היה על ועדת הערר לאשר את השומה המשלימה ולשקול את טענות היזם בדבר תחולתו של סעיף 200 לחוק התכנון והבניה, המעניק פטור מפיצוי בנסיבות מסוימות. עם זאת, מאחר שהיזם לא העלה את טענותיו במועד, בחן בית המשפט עצמו את הנושא ומצא כי הפגיעה בבעלי הנכסים אינה זניחה וכי התכנית אינה משרתת אינטרס ציבורי משמעותי. לפיכך, קבע בית המשפט כי היזם אינו פטור מלפצות את בעלי הנכס לפי סעיף 200. בעקבות זאת אישר בית המשפט את השומה המשלימה והורה ליזם לפצות את בעלי הנכסים לפי הסכומים הנקובים, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד אישור התוכנית. בנוסף, בית המשפט הורה ליזם לשאת בהוצאות המשפט של בעלי הנכס, ואילו הוועדה המקומית תישא בהוצאותיה שלה.