ע"א 752/78

תקציר

פסק הדין נסוב סביב פרשנותו של סעיף 23 לחוק נכי רדיפות הנאצים, הקובע כי הזכות לגמלאות לפי החוק אינה עוברת בירושה. השאלה העומדת על הפרק היא האם משמעותה של הוראה זו היא שזכויותיו של נכה להטבות פוקעות עם מותו. הרכב השופטים חצוי בסוגיה זו, כאשר חלקם מפרשים את החוק כפשוטו ואחרים נוקטים בגישה מקלה יותר. מדובר בנכה שנפטר מבלי שתבע הטבות לפני מותו, וכעת מבקש עיזבונו הארכת מועד. על השופטים מוטלת המשימה לקבוע האם העיזבון יכול לבקש הארכה ולקבל את ההטבות בשם המנוח. השופט ויתקון מוביל את פסק הדין בהדגישו את החובה המוסרית לפצות את קורבנות השואה ואת העיכובים והמורכבויות הניצבים בפניהם בהליך התביעה. היא מפרשת את סעיף 23 כחל רק על זכויות שלא הוכרו לפני מותו של הנכה, בעוד שזכויות שנקבעו פטורות. עוד היא מסבירה כי "הזכות" לבקש הארכת מועד היא פרוצדורלית ואינה כבולה לאותן מגבלות ירושה. לפיכך, היא מגיעה למסקנה כי העיזבון יכול לבקש הארכה, אך במקרה ספציפי זה, אין הצדקה לבקשה המאוחרת. השופט חיים כהן מסכים עם פרשנותו של השופט ויתקון לסעיף 23, אך מוסיף כי על המחוקק לשקול לבטל סעיף זה כליל, שכן הוא שונה מדיני ירושה אחרים. השופט אשר, לעומת זאת, סבור כי אל לו לבית המשפט לגבור על כוונתו הברורה של המחוקק, ומשמעותו המילולית של סעיף 23 צריכה לעמוד. לדברי השופט אשר, מטרתו של חוק נכי רדיפות הנאצים היא לפצות אנשים באופן אישי, והתשלומים החודשיים נפסקים עם מותם. השופט בכור שותף לחוות דעת דומה ומדגיש את הצורך בייעול הטיפול בתביעות כדי למנוע עיכובים מיותרים. לבסוף, השופט יצחק כהן מסכים עם התוצאה שהציע השופט ויתקון, ומדגיש כי העיזבון לא סיפק סיבה מוצדקת לבקשה שנדחתה. אשר לפרשנותו של סעיף 23, הוא מסכים עם הגישה המקילה, וסבור כי המחוקק לא התכוון לשלול מהיורשים הטבות לתקופה שקדמה למותו של הנכה. בסופו של דבר, הערר מתקבל, והחלטת הוועדה מתבטלת בשל היעדר הצדקה לדחיית הבקשה. דעות השופטים באשר לפרשנותו של סעיף 23 חלוקות, כאשר דעת הרוב מקבלת את הגישה המקילה.