עש"א 41952-04-18

תקציר

בית המשפט דוחה את טענת החייב כי הכספים שהועברו אליו על ידי הנושה היו השקעות ולא הלוואות. מהראיות עולה כי החייב מחויב להחזיר את הכספים, שכן רעיון ההשקעה אינו פוטר אותו מלהחזיר את מלוא הסכום. עוד קובע בית המשפט כי החייב לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בתביעתו לפטור בשל אובדן הכספים. עם זאת, בית המשפט מקבל חלקית את טענת החייב בנוגע להסכם מאוחר יותר שנערך בין הצדדים ביום 12.2.09, לפיו יתרת סכום החוב עומדת על 225,000 ₪. בית המשפט מכיר בקושי לספק הוכחות חותכות בשל חלוף הזמן, ובכך מקבל את עמדת החייב כי פירעונים שונים בוצעו קודם להסכם זה. עם זאת, בית המשפט מגיע למסקנה כי טענות החייב לתשלומים נוספים לאחר פברואר 2009 אינן נתמכות בראיות מספיקות. כתוצאה מכך, חובו של החייב נקבע על 225,000 ₪, בתוספת ריבית שנצברה ממועד זה ועד למתן צו הכינוס. הנאמן מונחה לתקן את ההחלטה בהתאם.