ע"א 2252/17

תקציר

פסק הדין נסוב סביב החלת ההשתק השיפוטי על שני מערערים שהעלו טענות סותרות בדבר זכויות קניין בהליכים משפטיים שונים. בתחילה טענו המערערים כי זכויות הקניין עברו מהאישה לאחת מהן ונמכרו בשנת 1994 לפירעון חובות, אך בהליכים אחרים, בעיקר בפשיטת רגל, טענו כי הנכס שייך למשיבים ולגרושה. סתירות אלה הובילו את בית המשפט המחוזי להפעיל השתק שיפוטי, דוקטרינה שנועדה לשמור על היושרה והאמון בהליך השיפוטי על ידי מניעת טענות בלתי עקביות של בעלי דין. בית המשפט מצא כי התנהגותם של המערערים משקפת "להטוטן קרקס" המנסה לדבוק בעמדות סותרות בעת ובעונה אחת, ובכך לפגוע בטוהר המידות השיפוטי. יתר על כן, ההסכם השני, שהעביר לכאורה זכויות קניין, יצא במפתיע בשנת 2014 ללא תיעוד מוקדם או הודעה לרשויות. בית המשפט קבע כי הסכם זה אינו קביל בשל חוסר העקביות שלו עם הצהרות והליכים קודמים. פסק הדין נתמך בהיעדר ראיות ומהימנות ביחס לטענות המערערים, תוך הדגשה כי יש להותיר את ממצאיו העובדתיים של בית המשפט, המבוססים על ראיות ועדויות עדים, ללא הפרעה. משכך, נדחו טענות המערערים, והם חויבו בהוצאות משפט של המשיבים. ההחלטה התקבלה פה אחד על ידי השופטים א' ברון וא' שטיין, לצד השופט ד' מינץ, תוך הדגשת הדגש על שמירה על עקביות ויושר בהליך השיפוטי.