ע"א 1535/09

תקציר

במקרה משפטי זה נדחה הערעור, כאשר השופט הגיע למסקנה כי המשיב לא היה חייב למדוד את עיניו וארובותיו של המערער במהלך בדיקות טרום לידתיות. המערערים טענו בהסתמך על חוזר משרד הבריאות משנת 1995, שהציע כי בדיקות אולטרסאונד צריכות לתעד מדידות מסוימות; עם זאת, החוזר לא הזכיר במפורש בדיקות עיניים. הנחיות נוספות משנת 2007 הזכירו ארובות עיניים, אך הדגישו כי מדידות איברים אינן שגרתיות אלא אם כן זוהתה חריגה על ידי הבודק. עדות מומחה מטעם ד"ר ברונשטיין תמכה בחוסר חובתו של המשיב למדוד ללא חשד, נקודה שנתמכה גם על ידי פרופ' שיינפלד, שהסכים כי מדידות נחוצות רק אם יש רושם של חריגה. בית המשפט לא מצא רשלנות במעשיו של המשיב, שכן המום המדובר יכול היה להתפתח בשלב מאוחר יותר של ההיריון או שלא ניתן היה לגלותו במהלך הבדיקה. בנוסף, לא ניתן היה לבסס טענות לפיהן בדיקות רפואיות פרטיות מצדיקות בדיקות מקיפות יותר. החלטת בית המשפט המחוזי להסתמך על חוות דעתו של ד"ר ברונשטיין על זו של פרופ' שיינפלד התקבלה, שכן מומחיותו של הראשון נחשבה לעדיפה. חששות לגבי האותנטיות של רשומות הבדיקה בוטלו מכיוון שהרשומות המקוריות סופקו מיד. משכך, חויבו המערערים בתשלום שכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ₪. פסק הדין הדגיש היעדר מחויבות מצד המשיב ושלל נזק ראייתי נטען בנוגע לתיעוד הבדיקה.