עב"ל 46154-03-12

תקציר

במקרה זה, הערעור על קביעת נכות לאחר אוטם שריר לב מוכר בעבודה נדחה בשל היעדר טעויות משפטיות של הוועדה הרפואית. טענתו העיקרית של המערער הייתה כי הוועדה ניכתה שלא כדין מצב קיים על סמך השערות בלבד, שכן לא נרשמה עדות מוקדמת לתסמיני תעוקת חזה. עם זאת, הוועדה ביססה את החלטתה על דו"ח צנתור שחשף חסימות קשות בעורקים הכליליים, המעידות על מצב קיים של מחלת לב כלילית, שיכול היה להצדיק קביעת נכות לפני האוטם. בפסק הדין הודגש כי בהערכת דרגת הנכות, בהתבסס על סעיפים 118 ו-120 לחוק הביטוח הלאומי, על הוועדה הרפואית להתחשב אך ורק בנכות הנובעת במישרין מהפגיעה בעבודה, למעט תנאים שאינם קשורים לתאונת העבודה. ההחלטה הדגישה כי הוועדה פעלה באופן עקבי עם הפסיקה המקובלת, ובעיקר עם מרגוליס והפסיקות הנלוות, בכך שהתייחסה כראוי ליחסי הגומלין בין מוגבלות בעבודה לבין מוגבלות שאינה קשורה לעבודה בחישוב דרגת הנכות הסופית. נפסק כי אין להתערב בהערכתה המקצועית של הוועדה ובהסתמכותה על נתונים רפואיים מוכחים, ובכך לאשר את מומחיותה של הוועדה בקביעת קיומה הסביר של תעוקת חזה ותרומתה למצבו הלבבי של המערער. משכך, ההפחתה הקודמת של הנכות בשיעור של 12.5% בשל תעוקת חזה קיימת הייתה מוצדקת והערעור נדחה ללא הוצאות.