בד"א 23/21

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בעורך דין שהורשע בהתנהגות מקצועית בלתי הולמת וערער על ההחלטה. הערעור נדחה, שכן בית המשפט מצא כי התנהלותו של עורך הדין חמורה ביותר, מפריעה ופוגעת בתדמית מקצוע עריכת הדין. מעשיו של עורך הדין, שכללו אי התייצבות לדיונים, התנצלות לא כנה והגשת בקשות מבלי לוודא את מעמדם, נתפסו כחבלה בהליך המשפטי וכקיטוב ביחסי עורכי הדין. בית המשפט הדגיש כי התנהגות כזו אינה הולמת אדם במקצוע עריכת הדין, וגורמת תסכול ועוגמת נפש למי שמקפיד על הכללים. בעוד שבית משפט קמא זיכה את עורך הדין מעבירה לפי סעיף 61(3) לחוק לשכת עורכי הדין, בית המשפט לערעורים חלק על כך, וסבר כי התנהלותו של עורך הדין, שלא הייתה קשורה לעבודתו המקצועית, הייתה צריכה להביא להרשעה. זאת, משום שתפיסת הציבור את מקצוע עריכת הדין אינה מובחנת – יש להטיל סנקציה על כל התנהלות הפוגעת במעמדו של עורך דין, בין אם אישי ובין אם מקצועי. ערכאת הערעור קיבלה את החלטת בית משפט קמא ודחתה את הערעור, תוך שהיא מדגישה את הצורך בפעולה מהירה ונוקשה במקרים כאלה, תוך שהיא מציינת גם את משמעות פסק הדין בשמירה על טוהר המידות של מקצוע עריכת הדין.