עת"מ 55296-10-13

תקציר

פסק הדין דן באחריותה של עירייה בכל הנוגע לפינוי אשפה ובסמכות לקבוע אגרות עבור שירות זה. על פי פסק הדין, העירייה אחראית לפינוי אשפה רגילה ויכולה לגבות תשלום עבור פינוי אשפה עודפת או לחייב פינוי עצמי, בתנאי שקריטריונים ברורים מבחינים בין השניים. הקריטריונים צריכים להיקבע בחוק עזר שיתקבל במועצת העירייה ויאושר על ידי שר הפנים. בית המשפט קבע כי העירייה לא פעלה בהתאם לנהלים הנדרשים ולא הציגה קריטריונים תקפים. לכן, עד לחקיקת חוק עזר כזה, העירייה מחויבת לפנות את כל האשפה בעצמה. פסק הדין הדגיש את הצורך להעביר את עלויות פינוי האשפה העודף ליצרנים, אך ניתן היה לעשות זאת רק כדין באמצעות חוק עזר שהתקבל כדין. טענת העירייה כי העותרים פינו בעבר אשפה בעצמם לא הייתה משכנעת, שכן החוק לא השתנה, ועדיין מוטלת על העירייה האחריות העיקרית לפינוי האשפה הבסיסית. כמו כן, הקריטריונים בהם השתמשה העירייה להגדרת עודפי אשפה לא נקבעו ולא יושמו כראוי. משכך, העתירה נגד פעולות העירייה התקבלה, והעירייה נדרשה לספק שירותי פינוי אשפה לעותרים אלא אם כן יחוקק חוק עזר תקף שיקבע אחרת. כן נדרשה העירייה לכסות את הוצאות העותרים ושכר טרחת עורך דין.