הפ"ב 56509-10-20

תקציר

המבקשים, דיירי בניין ליפשיץ, ביקשו צו עיקול זמני נגד המשיבה, חברה יזמית, כדי להבטיח את מימוש פסק הבוררות שעשוי להינתן לטובתם. החברה ביצעה פרויקט בנייה במסגרת תמ"א 38 בבניין רבקה הסמוך, הכולל שיפוץ הבניין והוספת דירות וחניות. המבקשים והמשיבה חתמו בשנת 2013 על הסכם, לפיו הדיירים יסכימו לפרויקט בתמורה לשיפוץ בניין ליפשיץ על ידי החברה והוספת מרפסות וחצרות, ללא צורך בתשלום כלשהו מהדיירים. החברה החלה את הפרויקט אך לא עמדה בהתחייבויותיה כלפי המבקשים. לאחר מכן פנו המבקשים לחברה בבקשה לפתוח בהליך בוררות, ובמקביל ביקשו צו עיקול זמני, שניתן. המשיב ביקש לבטל את הצו הזמני, בטענה כי המבקשים לא מילאו אחר התנאים הנדרשים לצו כזה, לרבות חוסר ראיות, חוסר תום לב וכמות בלתי מספקת של בטחונות. עם זאת, בית המשפט מצא כי המבקשים הוכיחו עילת תביעה והיו בידיהם ראיות סבירות לתמוך בה. בקשת העיקול של המבקשים לא הייתה סתמית והסכום הנתבע היה סביר. יש לדון בטענות המשיב בדבר פרשנות ההסכם ונסיבות כריתתו במסגרת הליך הבוררות. בית המשפט דחה גם את הטענות בדבר היעדר ערבויות ומאזן הנוחות, שכן תביעת המבקשים עשויה להצליח ומצבו הכלכלי של המשיב הצביע על סיכון להברחת נכסים. זאת ועוד, טענות המשיב בדבר קריסה אפשרית של החברה עקב הצו לא היו משכנעות, מה גם שהנושה הנטען היה אחד מבעלי המניות של המשיב. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את בקשת המשיב לבטל את צו העיקול הזמני והורה למשיב לשלם למבקשים הוצאות ושכר טרחת עורך דין. צו העיקול הארעי שניתן ביום 4.11.2020 אושר, והבטיח את יכולתם של המבקשים לבצע את פסק הדין אם תביעתם תצליח להגיע לבוררות.