ת"פ 67385-06-24

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף, המתבסס אך ורק על הנתונים שסופקו, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים: **ניתוח משפטי: פ"פ 67385-06-24 מדינת ישראל נ' קיסלב** **1. מבוא ורקע עובדתי:** הנאשם, מר איגור קיסלב, הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירת תקיפה סתם בת זוג, לפי סעיפים 382(ב)(1) ו-379 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. האירוע התרחש בביתם של הנאשם ורעייתו, הגברת ויקטוריה מזונובה (להלן: "המתלוננת"), וכלל ויכוח בין הנאשם לאמו, שהוביל להתנהגות נסערת של הנאשם. המתלוננת, שחששה מהמצב, ניסתה לעזוב את הדירה עם בתם המשותפת. הנאשם מנע ממנה לצאת, לקח את הילדה מידיה, וכאשר המתלוננת ניסתה שוב לעזוב, משך הנאשם בשיער ראשה. **2. הסכמות הצדדים ותסקיר שירות המבחן:** הצדדים הגיעו להסכמה דיונית לפיה הנאשם יופנה לקבלת תסקיר שירות מבחן. המאשימה הסכימה לאמץ המלצות התסקיר, בכפוף להיותו חיובי, ולהסתפק בענישה צופה פני עתיד והתחייבות כספית. לעומת זאת, במקרה של תסקיר שלילי, ביקשה המאשימה להטיל מאסר קצר בעבודות שירות. ההגנה ביקשה לבחון במסגרת התסקיר את שאלת הרשעת הנאשם. תסקיר שירות המבחן הצביע על נסיבות חיים מורכבות של הנאשם, לרבות קשיי פרנסה, התמודדות עם אובדן האב, והקמת משפחה. המתלוננת תיארה את האירוע כחריג, הדגישה כי הנאשם לא התכוון לפגוע בה, וכי הטיפול הזוגי שעברו שיפר את יחסיהם. שירות המבחן העריך את רמת הסיכון להישנות עבירות אלימות זוגית כנמוכה, והמליץ על ביטול הרשעת הנאשם, תוך הטלת צו מבחן, זאת לאור חשש מפגיעה תעסוקתית ובכדי לתמוך בשיקומו. **3. טיעוני הצדדים לעניין העונש והרשעה:** המאשימה, לאור התסקיר החיובי, חזרה על עתירתה להטלת מאסר מותנה והתחייבות, אך התנגדה לבקשת ההגנה לבטל את הרשעת הנאשם, בטענה כי לא הוכחה פגיעה קונקרטית בעיסוקו, וכי הכללים שנקבעו בפסיקה בנוגע לביטול הרשעה אינם מתקיימים. ההגנה עתרה לביטול הרשעת הנאשם, תוך הדגשת הטיפול הזוגי שהחל הנאשם, הסכמת המתלוננת להמשך החיים המשותפים, והחשש לפגיעה תעסוקתית משמעותית, אף אם לא הוכחה באופן קונקרטי. **4. הדיון המשפטי והכרעת בית המשפט:** **א. סוגיית ההרשעה בדין - עקרונות והחלתם:** בית המשפט הדגיש את העיקרון לפיו הרשעה בדין היא הכלל, וסיום הליך ללא הרשעה הוא החריג. הכללים לכך נקבעו בהלכת "כתב" (ע"פ 2083/96) וכללים אלו הורחבו בפסיקות מאוחרות יותר (רע"פ 2020/23). נקבע כי ישנם שני תנאים מצטברים: 1. **התחשבות בסוג העבירה ונסיבותיה:** כאשר אי הרשעה אינה פוגעת יתר על המידה באינטרס הציבורי ובשיקולי ענישה אחרים. 2. **פגיעה חמורה בשיקום הנאשם:** כאשר הרשעתו צפויה לפגוע באופן קשה בשיקומו. בית המשפט אף התייחס למושג "מקבילית הכוחות", לפיו ככל שהעבירה חמורה יותר, נדרשת הוכחת פגיעה קונקרטית וברורה יותר, ולהיפך. **ב. הערכת התנאים לעניין ביטול הרשעה במקרה הנדון:** * **התנאי הראשון - סוג העבירה ונסיבותיה:** * בית המשפט הכיר בחומרתה של עבירת אלימות במשפחה, המגלמת פגיעה בזכות יסוד לביטחון אישי ושלמות הגוף, לצד אינטרס ציבורי גבוה לחשוף ולמנוע תופעות אלימות במסגרת התא המשפחתי. * עם זאת, בית המשפט ציין כי גם בעבירות אלימות במשפחה, לא נפסלה הפסיקה את האפשרות לביטול הרשעה בנסיבות חריגות (רע"פ 5006/24). * במקרה זה, בית המשפט התחשב בכך שהמתלוננת אינה חוששת מהנאשם, תיארה את האירוע כחריג, ומעוניינת בשיקום היחסים. כמו כן, צוין כי בני הזוג חיו יחד, ילדה נוספת נולדה, והם החלו בטיפול זוגי. * בית המשפט סבר כי במקרה זה, מדובר בעבירת אלימות "ברף נמוך", וכי סוג העבירה בנסיבותיה מתיישב עם סיום הליך ללא הרשעה. * **התנאי השני - פגיעה קונקרטית בשיקום הנאשם:** * בית המשפט הדגיש את הצורך בהוכחת פגיעה ספציפית, ברורה וממשית, ולא די באפשרות תיאורטית (רע"פ 1240/19). * במקרה הנדון, ההגנה טענה לחשש פיטורין, אך לא הוגשו מסמכים התומכים בחשש זה, מחשש שהגשתם תחמיר את המצב. * בית המשפט הכיר בכך שהוכחת הנזק במקרה זה אינה "קונקרטית", אך לאור היות העבירה "קלה יחסית" ובנסיבות "קלות", הנטל להוכחת הפגיעה פוחת, וניתן להסתפק בהוכחת פגיעה "ערטילאית יותר" במסגרת "מקבילית הכוחות". * בית המשפט התחשב בגורמים נוספים כפי שעלו מתסקיר שירות המבחן: גיל הנאשם, מצבו המשפחתי, עבודתו, התמודדותו עם חובות, העובדה שהוא המפרנס העיקרי, התקדמותו בטיפול הזוגי, והערכת שירות המבחן כי רמת הסיכון נמוכה. * לאור כל אלו, ובהתבסס על המלצת שירות המבחן, בית המשפט מצא לנכון להורות על ביטול הרשעת הנאשם. **ג. ענישה:** בית המשפט החליט שלא להטיל עונש של פיצוי למתלוננת, נוכח החיים המשותפים והיעדר עתירה מצד המאשימה. העונשים שהוטלו הם: 1. **התחייבות בסך 4,000 ₪ למשך שנה** להימנע מעבירת אלימות מכל סוג. 2. **צו מבחן למשך שנה**, לצורך מעקב אחר המשך הטיפול ובמידת הצורך שילוב בטיפול נוסף. בית המשפט הדגיש כי אי עמידה בצו המבחן תחשב לחומרה מיוחדת, אף מעבר להרשעה רגילה. **5. עקרונות משפטיים וחידושים:** * **איזון בין הרשעה לשיקום:** פסק הדין מדגים את המתח המובנה בין הצורך להטיל סנקציה עונשית משקפת ומרתיעה, לבין חשיבות השיקום של הנאשם, במיוחד כאשר מדובר באלימות במשפחה. בית המשפט הראה גמישות ביישום הכללים הנוקשים של הרשעה, תוך התחשבות בנסיבות המקרה הספציפיות. * **"מקבילית הכוחות":** בית המשפט עשה שימוש במנגנון "מקבילית הכוחות" באופן מפורט, כדי להסביר כיצד רף החומרה של העבירה משפיע על מידת ההוכחה הנדרשת להצגת פגיעה קונקרטית בעתידו של הנאשם. * **תסקיר שירות המבחן ככלי מרכזי:** בית המשפט נתן משקל רב להמלצת שירות המבחן, שהתבססה על הערכה מקצועית של גורמי הסיכון והשיקום, וזאת, אף שהדבר הוביל לחריגה מהכלל של הרשעה אוטומטית. * **גישה רגישה לנסיבות חיים:** בית המשפט גילה רגישות לנסיבות החיים המורכבות של הנאשם, ובפרט לקשייו הכלכליים ולאחריותו כפרנס יחיד, כגורמים שהשפיעו על ההחלטה שלא להרשיעו. * **אלימות במשפחה ברף נמוך:** בית המשפט יצר הבחנה חשובה בין עבירות אלימות במשפחה, כאשר במקרה זה, סיווג העבירה כ"ברף נמוך" איפשר גמישות רבה יותר בקבלת ההחלטה על ביטול הרשעה. * **התחשבות בהסכמת המתלוננת ושיקום היחסים:** העובדה שהמתלוננת לא חוששת מהנאשם, מעוניינת בשיקום היחסים, והם אף התחילו בטיפול זוגי, היוו גורמים מכריעים בהחלטת בית המשפט. * **אזהרה חמורה לעתיד:** האזהרה כי אי עמידה בצו המבחן תוביל לענישה מחמירה יותר מזו שהיתה מוטלת לו היה מורשע מלכתחילה, מהווה כלי הרתעתי חשוב ומעידה על רצינות ההזדמנות שניתנה לנאשם. לסיכום, פסק דין זה מהווה דוגמה ליישום גמיש של עקרונות משפטיים, תוך שילוב שיקולים נורמטיביים, חברתיים ושיקומיים, ונותן ביטוי לכך שגם בתחום האלימות במשפחה, קיימת אפשרות, בנסיבות חריגות ומתאימות, להימנע מהרשעה, במטרה לאפשר שיקום מוצלח של הנאשם ושמירה על התא המשפחתי.