ת"א 45993-03-16

תקציר

בפסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה על ידי השופטת עפרה ורבנר, נדחתה תביעתם של התובעים לסילוק על הסף. בקשת הנתבעת לסילוק התביעה התבססה על שלוש טענות עיקריות: העדר עילה, העדר יריבות ושיהוי ניכר. **הטענה המרכזית: העדר עילה** הנתבעת טענה כי כתב התביעה לוקה בחסר משמעותי, שכן אינו מפרט את זהות המקרקעין הנדונים (גוש וחלקה), את מהות האסמכתאות לרישום, את מועד ותנאי ההפקעה (ככל שנטען לפיצויי הפקעה), ואת הבסיס החוקי הספציפי. בית המשפט קיבל טענה זו, וקבע כי כתב התביעה, כפי שהוגש, אינו מגלה עילת תביעה. * **הקושי בזיהוי המקרקעין:** התקנות (תקנה 9(5) ו-82 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984) מחייבות פירוט ברור של המקרקעין שבהם מדובר, על מנת לאפשר לנתבע להתגונן כראוי. בנסיבות המקרה, כתב התביעה כלל לא פירט גושים וחלקות, והתובעים אף לא הפנו למסמכים חיצוניים המזהים אותם. * **השלכות הלכת ארידור:** הנתבעת טענה כי הגשת התביעה במועד האחרון האפשרי, בהתאם להלכת ע"א 1595/06 עזבון המנוח אדוארד ארידור נ' עיריית פתח תקווה, ובאופן לקוני, נועדה לעקוף את טענת ההתיישנות. הלכת ארידור קבעה כי בענייני הפקעות, תחום שיקולי ההתיישנות הוארך עד ליום 21.3.2016. בית המשפט הדגיש כי כל תיקון לכתב התביעה שיעשה לאחר תאריך זה, ושיש בו כדי להוסיף עילת תביעה חדשה או להרחיב את עילת התביעה המקורית באופן שיפגע בזכויות הנתבעת (כגון טענת התיישנות), לא יתאפשר. * **הרחבת חזית:** הוספת פירוט גושים וחלקות במסגרת תגובת התובעים, לאחר חלוף התקופה הקבועה בהלכת ארידור, נחשבה להרחבת חזית אסורה ולתיקון כתב התביעה ללא היתר. זאת, שכן זיהוי המקרקעין מהווה חלק בלתי נפרד מעילת התביעה. * **היעדר תצהיר:** התובעים טענו כי הבקשה לסילוק על הסף לא נתמכה בתצהיר, אך בית המשפט דחה טענה זו, וקבע כי בקשה המבוססת על טיעונים משפטיים אינה מחייבת תצהיר. לעומת זאת, התובעים, שהעלו טענות עובדתיות לגבי אי-צירוף מסמכים, היו צריכים לתמוך אותן בתצהיר, אך לא עשו כן. **הטענה בדבר היעדר יריבות** הנתבעת טענה כי לא הוכחו זכויות התובעים, שכן צווי ירושה לא צורפו לכתב התביעה. בית המשפט ציין כי אמנם התובעים צירפו לבסוף את צווי הירושה לתגובתם, אך טענות נוספות שהועלו, למשל לגבי תובע 2, לא קיבלו מענה מספק. **הטענה בדבר שיהוי ניכר** הנתבעת טענה כי השיהוי בהגשת התביעה, ובפרט אי-פירוט מהותי בה, פוגע ביכולתה להתגונן, לרבות קושי באיתור עדים ומסמכים. בית המשפט קיבל טענה זו, וקבע כי השיהוי, יחד עם העדר הפירוט, מהווים עילה לסילוק התביעה. **שיקולים משפטיים והחידוש** * **סילוק על הסף:** בית המשפט הדגיש כי סעד של סילוק תביעה על הסף הוא סעד דרסטי, השמור למקרים חריגים שבהם כתב התביעה אינו מגלה עילת תביעה כלל, או שהתביעה חסרת סיכוי להתקבל. * **הגדרת "עילה":** בית המשפט התייחס להגדרות השונות של המונח "עילה" בהקשרים משפטיים שונים, ובפרט בהקשר של סילוק תביעה על הסף, שם מדובר במשמעות צרה יותר – "העובדות שבגינן יהא התובע זכאי לסעד המבוקש". * **אי-יכולת תיקון:** בית המשפט אישר כי לרוב, כאשר חוסר העילה נובע מהעדר טענה עובדתית, תינתן אפשרות לתיקון. אולם, כאשר תיקון כאמור יפגע בצד שכנגד, במיוחד בטענת התיישנות, לא תותר הרשות לתקן. * **הבחנה בין הפקעה לבין נכסי נפקדים:** בית המשפט הבחין בין עילת הפקעה (הכפופה להלכת ארידור ולטענות התיישנות) לבין טיפול בנכסי נפקדים (הנתון לסמכות האפוטרופוס לנכסי נפקדים ולחוק נכסי נפקדים). התובעים לא הבהירו די צרכם את טיב התביעה ביחס לנכסים אלו, וצוין כי בקשת שחרור נכסים שנעשתה בשנות ה-60 סורבה. * **טיב התביעה (חוזית/נזיקית):** גם אם התביעה תסווג כחוזית או נזיקית, הרי שגם אז חלה התיישנות (7 שנים), והתובעים לא הציגו עילה נזיקית המתגבשת ב-7 או 10 השנים האחרונות. **סיכום** בית המשפט קבע כי כתב התביעה, כפי שהוגש, לוקה בחוסר עילה משווע, הן בשל אי-זיהוי המקרקעין, והן בשל אי-פירוט העובדות המהותיות המקימות את עילת התביעה. בנוסף, העדר פירוט משמעותי, יחד עם השיהוי הרב, פגע ביכולת ההגנה של הנתבעת. לאור האמור, ובהתחשב בכך שלא ניתן לתקן את כתב התביעה באופן שלא יפגע בזכויות הנתבעת (בפרט טענת ההתיישנות לאור הלכת ארידור), התקבלה בקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף. התובעים חויבו בהוצאות.