עב"ל 26150-02-11

תקציר

בהחלטה משפטית זו, ניתח בית המשפט את עניינו של המערער בנוגע להכרה בפגיעות עבודה בהקשר של תיאוריית המיקרוטראומה, המחייבת הוכחת קיומן של תנועות חוזרות ונשנות הגורמות לנזק מצטבר לאורך זמן. המערער עבד כפחח, בעיקר במשימות מתיחה ידניות חוזרות ונשנות ומאומצות לתיקון כלי רכב. בתצהירו צוין כי משימות אלה חזרו על עצמן לעתים קרובות במהלך ימי עבודה ארוכים, ותרמו למצבו הפיזי. בית המשפט סקר פסקי דין קודמים כדי להעריך אם פעילויות אלה עומדות בדרישות המיקרוטראומה, תוך התמקדות ספציפית בדמיון ובתדירות של התנועות לאורך זמן רב. בסופו של דבר, הגיע בית הדין למסקנה כי עבודתו של המערער עומדת באמות המידה לבחינת פגיעה אפשרית בעבודה, ובכך הורה לבית הדין האזורי למנות מומחה רפואי שיקבע את הקשר בין חובותיו בעבודה לבין פציעתו. המומחה יצטרך להעריך אם קיים קשר סיבתי סביר והאם לפגיעה התווספו פגיעות קלות חוזרות ונשנות. אם הם יאושרו, הם ישקלו גם את השפעת עבודתו על הפציעה לעומת גורמים אחרים, וידרשו סף השפעה משמעותי של 20% או יותר. בעקבות זאת התקבל הערעור, והתיק הוחזר לערכאה נמוכה יותר כדי להמשיך במינוי מומחה רפואי, לצד דחיית הוצאות עד להמשך ההליכים.