רע"פ 3318/04

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לבקשת רשות ערעור על פסק דין קודם. התיק הראשוני כלל הגשת כתב אישום נגד המבקש, המייחס לו מעשה מגונה - עבירה על פי החוק הישראלי. על פי כתב האישום, המבקש, בעת שהיה במקום עבודתה של המתלוננת, שהייתה קרובת משפחה, ביצע בה אקט מיני ללא הסכמתה. המבקש הודה באישום ובמסגרת הסדר טיעון הופנה לתסקיר מבחן. עם זאת, הדו"ח לא המליץ על מסגרת טיפולית בשל היעדר שיתוף פעולה אמיתי מצד המבקש. בעקבות זאת גזר בית משפט השלום על המבקש שנת מאסר בפועל, שמונה חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, וצו פיצויים בסך 5,000 ש"ח למתלונן. המבקש ערער על גזר דין זה לבית המשפט המחוזי, אשר נדחה. לאחר מכן פנה המבקש לבית המשפט העליון, בדרישה להקלה בעונשו בטענות שונות, לרבות אופי המעשה, נסיבותיו האישיות והנידוי החברתי הנובע מהעבירה. הם הדגישו את אופיו המופרז לכאורה של העונש ואת השפעתו על משפחתם. עם זאת, שופט בית המשפט העליון לא השתכנע. בהדגישו כי תפקידו של בית המשפט העליון אינו לפעול כערכאת ערעור שלישית בכל המקרים, הגיע השופט למסקנה כי אין עילה להתערב במקרה זה. גזר הדין, אם כי אולי בצד החמור, לא חרג מהעונש המקובל בעבירות מסוג זה והיה מוצדק בפגיעה שנגרמה למתלונן ובחוסר שיתוף הפעולה ולקיחת האחריות של המבקש. בקשת רשות הערעור נדחתה, והמבקש חויב להתחיל לרצות את עונשו ביום 2.5.04.