בר"מ 5557/06

תקציר

פארק המצפה התת ימי בים סוף בע"מ (המבקשת) ערערה על הארנונה המוטלת על נכסיה באילת, הנמצא בשמורת טבע. רשות המסים סיווגה את הקרקע כ"קרקע תפוסה" ואילו המבקשת טענה כי יש לסווגה כ"קרקע תפוסה בגנים לאומיים ובשמורת טבע", ששיעור המס בה נמוך יותר. בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את הערעור, והסכים עם רשות המסים כי סיווג השימוש בקרקע צריך להתבסס על השימוש בפועל בנכס, במקרה זה שימוש מסחרי. בית המשפט דחה גם את טענת המבקש כי ועדת הערר קבעה אמת מידה חדשה, וקבע כי החלטת הוועדה הייתה סבירה ועובדתית. מאחר שלא הייתה מחלוקת לגבי חוקיות צו המס או אמות המידה לסיווג, ובתי המשפט לא מצאו טעות ביישום קריטריון השימוש על ידי הוועדה, נדחתה בקשת רשות הערעור. החלטה זו מחזקת את התקדים המסווג רכוש על פי השימוש בו, במיוחד במתקנים רב-תכליתיים רחבי היקף. המבקש חויב בהוצאות משפט בסך 10,000 ₪.