תמ"ש 37302-02-10

תקציר

פסק הדין דן בתוקפו של סעיף 14 להסכם ממון בין בני זוג נשואים, במסגרת סכסוך על חלוקת נכסיהם המשותפים לאחר פטירת אחד מבני הזוג. בית המשפט קובע תחילה את תוקפו של סעיף 14, הקובע כי כל נכס משותף בבעלות בני הזוג ייחשב כרכוש משותף. לאחר מכן הוא בוחן את התנהלותם של בני הזוג במהלך נישואיהם כדי לקבוע האם מעשיהם שיקפו כוונה לעקוף את הסכם הממון. מהראיות עולה כי בני הזוג ניהלו חשבונאות פיננסית קפדנית, ניהלו חשבונות משותפים תוך מעקב אחר הנכסים הנפרדים. עם זאת, בית המשפט מוצא כי התנהלות זו לא סתרה את תנאי הסכם הממון, מה גם שהחשבונות נוהלו במשותף. יתר על כן, בן הזוג המנוח היה מודע להסכם והייתה לו אפשרות לתקן אותו אך בחר שלא לעשות כן. מכאן מגיע בית המשפט למסקנה כי התנהלות בני הזוג לא גברה על הוראות הסכם הממון. באשר לשאלת התנהגותם בפועל של הצדדים בהתאם להסכם הממון, טענו התובעים כי הנתבע העביר לחשבונו כספים שהיו שייכים לרכושו הנפרד של המנוח. בית המשפט בוחן את הרישומים הבנקאיים של בני הזוג ומוצא כי בעוד שנערכה התחשבנות קפדנית, הכספים בחשבונות המשותפים טופלו כרכוש משותף, כאשר לשני בני הזוג גישה ושליטה שוות. בית המשפט מקבל את טענת הנתבעת כי החשבונות היו משותפים וכי כל הכספים שהועברו מהחשבונות השייכים למנוחה נעשו בידיעתה ובהסכמתה. בנוסף, בית המשפט דוחה את טענות התובעים כי הנתבע הטעה או ניצל את המנוח. התובעים, שהם ילדיו של המנוח, לא היו מעורבים בענייניהם הכספיים של הוריהם ולא הצליחו להוכיח כל מצג שווא או הטעיה. עוד מציין בית המשפט כי התובעים מעולם לא תבעו את חלקם בדמי השכירות מאמם במהלך חייה, דבר המרמז על ויתור על זכויותיהם, ולכן תביעתם הנוכחית לדמי שכירות נדחית. פסק הדין מתייחס גם לבעלות על מספר נכסים, בהם דירה ב', שנרשמה על שם שני בני הזוג. בית המשפט פוסק כי דירה זו, יחד עם שני חשבונות בנק משותפים ורכב הרשום על שם המנוח, יועברו כולם לנתבע, כאמור בסעיף 14 להסכם הממון. עם זאת, התובעים זכאים לחלק הירושה שלהם בדירות א' ו-ב'. אם הצדדים אינם יכולים להסכים על פירוק השיתוף בנכסים אלה, בית המשפט ממנה באי כוח הצדדים לשמש ככונסי נכסים ולהקל על מכירת הדירות, תוך חלוקת התמורה בהתאם. לבסוף חויבו התובעים לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ₪.