ק"פ 145/00

תקציר

מדובר בקובלנה פלילית פרטית שהגיש קובל, מתכנן המועסק על ידי מינהל מקרקעי ישראל, נגד העיתון ועובדיו בגין כתבה שהוציאה את דיבתו לכאורה. הכתבה עסקה בפרויקט נדל"ן בחוף הים של תל אביב ובתפקידו של קובל בו. קובל טען כי הכתבה חרגה מפסק דינו של כבוד השופט, שכלל התבטאויות קשות נגדו ופורסם מתוך כוונה לפגוע בו. הנתבעים טענו כי הכתבה מהווה תיאור הוגן ומאוזן של פסק הדין וכי זו אשמת המתלוננת שלא פעלה על פי דרישותיהם לכתבה מתקנת קודם לכן. עוד טענו כי עבירת לשון הרע מחייבת הוכחת כוונה, שהתביעה לא סיפקה, וכי זכותם להליך הוגן נפגעה משום שהמתלונן לא הודיע להם על חומרת התלונה עד ליום הגשתה. השופטת הסכימה עם הנאשמים כי הכתבה מהווה ייצוג הולם של פסק הדין ואינה מכפישה את המתלוננת. האיורים, הכותרות וכותרות המשנה בהם נעשה שימוש בכתבה לא נמצאו בעלי קונוטציות שליליות או כוונות לפגוע. השופט קיבל גם את טענת הנתבעים כי עבירת לשון הרע טעונה הוכחת כוונה, וראיות התביעה לא סיפקו אפילו עילה לכאורה. כמו כן, הדגישה השופטת כי האינטרס הציבורי בפרסום תוכן פסק הדין, בו היו מעורבים מספר אישים וגופים, גובר על כל פגיעה אפשרית בשמה הטוב של המתלוננת. לכן, השופט החליט שלא לחייב את הנאשמים להשיב על האישום וזיכה אותם מחוסר ראיות.