דב"ע שן/103 - 3

תקציר

פסק דין זה של בית הדין הארצי לעבודה משנת 1990 עוסק בערעור של עובד מדינה המועסק בשורה של חוזים לתקופה קצובה כעובד סוציאלי. העובדת התפטרה מתפקידה מספר חודשים לפני תום חוזהה, אך אז שינתה את דעתה במהירות וביקשה לחזור בה מהתפטרותה. המעסיק קיבל אותה בחזרה, ואף האריך את החוזה פעמיים, אך בסופו של דבר לא חידש אותו. העובדת טענה כי עליה לקבל פיצויי פיטורים, ואילו המעסיק טען כי התפטרותה הראשונית מבטלת כל התחייבות לפיצויי פיטורים עם פקיעת החוזה. בית הדין פסק לטובת העובדת וקבע כי מאחר והיא הועסקה בחוזים לתקופה קצובה, ואלה לא חודשו, היא זכאית לפיצויי פיטורים. העובדה שבתחילה התפטרה ולאחר מכן שינתה את דעתה לא שללה זכאות זו. בית הדין הבהיר את סוגי ההתפטרות השונים ואת השלכותיהם על פיצויי הפיטורים, וציין כי כל עוד העובדת חוזרת בה מהתפטרותה בעוד יחסי עובד מעביד נמשכים, והמעסיק מקבל זאת, החוזה המקורי חוזר לתוקף. במקרה זה, זכאותו של העובד לפיצויי פיטורים עם פקיעת החוזה לתקופה קצובה נותרה בעינה. לפיכך, בית הדין הורה למעסיק לשלם לעובד פיצויי פיטורים המחושבים על בסיס שכרו האחרון של העובד כאמור בתצהיר המעסיק, וכן הפרשים וריביות נלווים, הוצאות משפט ופיצויי הלנה שהופחתו בשל סבר סביר של המעסיק כי אינו חייב בפיצויי פיטורים.