ת"פ 8212/05

תקציר

האירוע החל כאשר המתלונן, שאסף את נכדתו מגן סמוך, נקלע למתוסכל בשל פקק תנועה שנגרם על ידי כלי רכב שחנו בניגוד לחוק, לרבות רכבו של הנאשם, שחנה ברחוב סמוך לגן ילדים ברחוב הכותל המערבי, באר שבע. המתלונן, שהיה עם אשתו, נכדתו בת השלוש ובתו בת העשר, יצא מרכבו כדי לטפל במצב. הוא נתקל בנאשם, שהיה בעל הטנדר, וביקש ממנו להזיז את רכבו. הנאשם סירב בטענה שהוא חונה כחוק. הדבר הוביל לעימות פיזי בין השניים. מעדויות של עדי ראייה ומעדויות מצולמות עולה כי המתלונן היה התוקפן הראשון, דחף והכה את הנאשם. הנאשם, נכה צה"ל בעל מוגבלות ראייה, הגיב בדחיפת המתלונן לאחור וגרם לו ליפול ולחבלות. דחיפתו של הנאשם נמצאה כאקט של הגנה עצמית, שכן תקיפת המתלונן יצרה איום מיידי על ביטחונו הפיזי של הנאשם. כמו כן, קיבל השופט את טענת הנאשם כי החנה את רכבו כדין ולא התכוון לגרום לתקלה ציבורית. התביעה לא הצליחה להוכיח מעבר לספק סביר כי חניית הנאשם תרמה לחסימת התנועה. בסך הכל, זוכה הנאשם מכל אשמה, לרבות חבלה בכוונה ושיבוש מהלכי ציבור, בשל נסיבות המקרה ותפיסת ההגנה העצמית. השופט הדגיש כי התביעה לא פעלה כראוי במהלך החקירה, התעלמה מטענות הנאשם ולא חקרה את המתלונן ביעילות. הנאשם זוכה, ופסק הדין כלל את זכותו לערער על ההחלטה בתוך 45 יום לבית המשפט העליון.