ע"א 380/88

תקציר

בפסק הדין הניתן מתייחס בית המשפט למחלוקת הנוגעת לייפוי כוח שנתן המשיב, אשר הצביע לכאורה על כוונות למכירת מקרקעין ולא על מתנה. השופט בך והשופטים האחרים הגיעו למסקנה כי ייפוי הכוח לא פירט את שיעור התמורה המוסכמת, העיתוי או אופן הסילוק, ובכך לא עמד בדרישות סעיף 8 לחוק המקרקעין ליצירת חוזה בר אכיפה. עדויותיהם של העדים הצביעו על מכירת נדל"ן ולא על מתנה, שכן המסמך השתמש באופן עקבי במונחים כמו "נמכר" ו"מכירה" מבלי להזכיר "מתנה". המשיב ציפה לתמורה מבחינת דמי מחיה וניהול, שהמערערת הסכימה לספק, תוך שלילת הרעיון של מתנה שאין בה תמורה לפי סעיף 1(א) לחוק המתנות. המקרה נבדל ממקרה קודם שבו אם העניקה נכס במתנה לבנה ללא כל תמורה. במקרה הנוכחי, התחייבות המשיב קשרה את חובת המערערת לספק מזונות, שמשמעותה מכירה ולא מתנה. בהחלטה צוין כי פורמליותו של ייפוי כוח בלתי חוזר מחייבת תנאים מפורשים בדבר החובות; עם זאת, אלה היו חסרים, ולכן המסמך אינו מספיק מבחינה משפטית כדי לאכוף את העסקה. למרות שהכיר בקשרים משפחתיים שעשויים לרמוז על הסכמים פחות פורמליים, בית המשפט נותר איתן לגבי הצורך בספציפיות. משכך, הערעור נדחה, כאשר כל צד נושא בהוצאותיו, שכן נעדרו היסודות המהותיים של חוזה מכר מחייב.