בש"א 10440/06

תקציר

המבקשת, סיגל בן שלמה, עבדה אצל המשיבה, ב.ג. מרכז אבטחה בע"מ, כמאבטח במוסדות חינוך בגן יבנה, מיום 1.9.2003 ועד ליום 30.6.2005. ביום 2.3.2006 הגישה המבקשת תביעה נגד המשיב, בטענה כי האחרון הפר חוקי עבודה שונים, לרבות חובת תשלום פיצויי פיטורים, חובת הפרשי שכר, חובת תשלום דמי אש"ל וחגים והחובה להפריש לקרן הפנסיה, הן מכוח ההסכם הקיבוצי והן מכוח צו ההרחבה בענף התחזוקה והניקיון, ומכוח צו ההרחבה בענף האבטחה והביטחון. ביום 29.3.2006 הגיש המשיב כתב הגנה בו הכחיש את טענות המבקש. ב-17 באוקטובר 2006 התקיים דיון מקדמי והתיק נקבע לדיון הוכחות. ביום 26.12.2006, כשבעה ימים לפני דיון ההוכחות, הגיש המבקש בקשה לאישור תובענה ייצוגית באחד הנושאים שהועלו בתביעה העיקרית - הימנעותו הנטענת של המשיב מביצוע הפרשות לקרן פנסיה, בניגוד לסעיף 12 לצו ההארכה בענף הביטחון והביטחון. המשיב ביקש לדחות את הבקשה על הסף, אך הבקשה נדחתה. המשיבה טענה כי הבקשה אינה עומדת בתנאי הסף להגשתה, וכי היא חברה בארגון מעסיקים שהיה צד להסכם קיבוצי. לפיכך, בהתאם לסעיף 10(3) לתוספת השנייה לחוק התובענות הייצוגיות, יש לדחות את תביעת המבקש. המשיבה לא הצליחה להוכיח את טענותיה. ראשית, היא לא הוכיחה כי היא חברה באיגוד חברות האבטחה והאבטחה בישראל (האיחוד). האישורים שהגיש המשיב לא היוו הוכחה מספקת לחברות בארגון, שכן המשיב לא הוכיח כי האיגוד הוא ארגון מעסיקים. בנוסף, המשיבה לא הוכיחה כי קיים הסכם קיבוצי המסדיר את תנאי עבודתה של המבקשת, שכן היא לא הציגה את ההסכם הקיבוצי למרות שניתנו לה מספר הזדמנויות לעשות כן. זאת ועוד, גרסת המשיב בדבר תחולת ההסכם הקיבוצי על היחסים שבין הצדדים לא הייתה עקבית. לבסוף, המשיב לא הוכיח כי ההסכם הקיבוצי כלל חובת הפרשה לקרן פנסיה. לאור האמור לעיל, קבעתי כי המשיב לא הרים את הנטל להוכיח את תחולתו של סעיף 10(3) לתוספת השנייה, ועל כן סעיף זה אינו מונע את אישור תביעת המבקש כתובענה ייצוגית. באשר לעמידתה של המבקשת בהוראות סעיף 4 לחוק, נקבע כי קמה לה עילת תביעה אישית כנגד המשיב בגין אי ביצוע הפרשות לקופת גמלה בתקופת העסקתה, וכי עילת תביעה זו מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או דין המשותפות לכל חברי הקבוצה. עוד נמצא כי המבקשת עמדה בהוראות סעיף 4(ב)(1) לחוק, כאשר הצביעה על הנזק שנגרם לה. באשר לעמידת המבקש בסעיף 8 לחוק, נקבע כי התובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת ביותר לפתרון הסכסוך, שכן הסעד הכספי היה זהה לכל חברי הקבוצה, סכום התביעה אינו מצדיק הגשת תביעות פרטניות, ניהול התובענה כתובענה ייצוגית לא יפגע בזכויותיהם של חברי הקבוצה, ולא הייתה דרך ראויה יותר לנהל את ההליך. בנוסף, נקבע כי קיים יסוד סביר להניח כי האינטרסים של חברי הקבוצה יוצגו וינהלו כראוי ובתום לב על ידי המבקשת ונציגיה. לפיכך, נדחתה תביעת המבקש לאי ביצוע הפרשות לקופת הגמלה כתובענה ייצוגית. תביעת המבקש לאי ביצוע הפרשות לקרן הפיצויים והתביעה להתגלמות הסכומים שהיה על המשיב להפריש נדחו, בעיקר משיקולי אפקטיביות הדיון. התביעה הייצוגית אושרה בעילה של אי ביצוע הפרשות לקרן ההטבות. הקבוצה מטעמה התנהלה הפעולה כללה עובדים שהועסקו על ידי המשיב למעלה משישה חודשים בתקופה שמיום 27.12.1999 ועד למועד ההחלטה, כעובדים בעבודות שמירה ואבטחה ועבודת כפיים, ואשר לא שולמו עבורם תשלומים לקופת התגמולים של קרן הפנסיה. התובעת הייצוגית הייתה המבקשת, ועורכי דינה היו עו"ד רם גורודיצקי ועו"ד גל גורודיסקי. הסעד הנתבע היה סכומי ההפרשות שהיו אמורות להיות מועברות לקרן התגמולים של קרן הפנסיה, בשיעור של 6% משכרו החודשי של כל אחד מחברי הקבוצה, לכל תקופת העבודה. המשיב חויב לשלם לבא כוח המבקש שכר טרחה חלקי בסך 25,000 ₪ בתוספת מע"מ.