ע"א 795/86

תקציר

במקרה דנן, מכרה המערערת יחידות בבניין למשיבים, כאשר במקרה של הפרה נקבע סעיף פיצוי מוסכם בשיעור של 10%, לרבות מסירה במועד כתנאי יסודי. המערערת לא מסרה את היחידות במועד, דבר שגרם לאיחור של למעלה משנה. המשיבים פתחו בהליכים משפטיים, והצדדים הגיעו לפשרה המחייבת מסירה מיידית ותעודת גמר, שהמערערת לא הצליחה להמציא. לאחר מכן ביקשו המשיבים פסק דין מקוצר לפיצוי המוסכם, למרות שבתחילה ויתרו על תביעות המותנות בקבלת התעודה. המערערת טענה כי ההתעקשות על התעודה נעשתה בחוסר תום לב וכי הפיצוי צריך להתבסס על נזקים ממשיים ולא על השיעור שהוסכם מראש. בית המשפט העליון דחה את הערעור בקובעו כי דרישת קיום חוזי אינה חוסר תום לב, ולפי סעיף 15 לחוק החוזים, ניתן לתבוע פיצוי מוסכם מראש ללא הוכחת נזק ממשי. בית המשפט הדגיש כי גם אם לתעודה אין ערך מעשי, מסירתה היא התחייבות חוזית. בסופו של דבר, אישר בית המשפט את זכותם של המשיבים לפיצוי המוסכם בשל אי מילוי התחייבויותיה החוזיות של המערערת, לרבות מסירה במועד ומתן תעודה, ודחה את טענותיה הנגדיות של המערערת כחסרות שחר.