עת"מ 1727/05

תקציר

בית המשפט מוצא כי טענות העותרים נגד הטלת היטל סלילה על שטחם אינן תקפות. ראשית, אין חולק כי לא ניתן לגבות את ההיטל לפני תחילת עבודות הסלילה, שכן חייבת להיות זיקה בין השירות הניתן לבין ההיטל, ואי התשלום אינו פוסל את ההחלטה לסלול את הכביש. שנית, גם טענת העותרים כי רכושם אינו "נכס גובל" כהגדרתו בחוק העזר הרלוונטי אינה צומחת, שכן הנכס שנותר בידיהם לאחר המכירה עדיין מהווה יחידה נפרדת בספרי המקרקעין. שלישית, העובדה שהכביש משרת את כלל תושבי האזור ולא רק את העותרים אינה פוטרת אותם מתשלום ההיטל, המחושב על בסיס העלות הממוצעת של סלילת כל הרחובות ושטח הנכס הגובל. רביעית, בית המשפט דוחה את טענת העותרים כי ניתן לדרוש את ההיטל רק באופן פרוספקטיבי ולא לאחר השלמת העבודות, שכן הדבר אינו הגיוני ואינו עולה בקנה אחד עם חוק העזר או פסיקה קודמת. חמישית, העותרים אינם רשאים לטעון כי הכביש אינו "רחוב", שכן זה לא היה חלק מעתירתם הראשונית, אם כי, בכל מקרה, בית המשפט מוצא כי המונח "רחוב" חל על הכביש הנדון. לבסוף, אף שהיה עדיף שהחלטת המועצה תפרט את החלקות הגובלות, אין בהיעדרו של פרט זה כדי לפסול את ההיטל. מאחר שבית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענות העותרים, גם טענתם בדבר סירובה של העירייה לתת היתר להעברת זכויות מבלי לשלם את ההיטל לוקה בחסר. העותרים נדרשים לשלם את הוצאות המשפט של המשיב ואת שכר טרחת עורך הדין.