עב"ל 41100-06-11

תקציר

בית המשפט דחה את תביעת המערערת לקצבת זקנה לפי חוק הביטוח הלאומי, ואישר את החלטת בית הדין האזורי. הסוגיה המרכזית הייתה מועד הפיכתה של המערערת לתושבת ישראל, שכן החוק מחריג אנשים שהגיעו לגיל מסוים עם היותם תושבים לראשונה מהגדרת "מבוטח" לצורך ביטוח זקנה. בית המשפט מצא כי הצהרותיה וראיותיה של המערערת עצמה סותרות את טענתה כי עלתה לישראל בשנת 1986. מהודאותיה בכתב ומעדותה עולה כי היא ובעלה עלו לישראל בשנת 1992, ובית המשפט סבר כי זהו התאריך שבו הפכו לתושבים. בית המשפט בחן גם את נסיבות תביעת המערער ומצא כי מרבית הראיות הצביעו על קשר חזק עם ארצות הברית ולא עם ישראל לפני שנת 1992. זיקתה של המערערת לישראל טרם כן לא הספיקה לקביעת תושבות, והעובדה שחזרה לארה"ב זמן קצר לאחר שהגיעה לישראל בשנת 1986 והמשיכה לחיות ולעבוד בה הכשילה את טענתה. משכך, מאחר שהמערערת עברה את מגבלת הגיל בשנת 1992, היא לא עמדה בקריטריונים לקצבת זקנה והערעור נדחה.