עש"מ 11025/02

תקציר

המדינה ערערה על ההחלטה שלא לפטר מורה שהורשע בהטרדה מינית של תלמידיו. המורה השמיע אמירות מיניות כלפי תלמידיו תחת פיקוחו. המדינה טענה כי היעדר פיטורים יפגע קשות בתדמיתה ובתפקודה של מערכת החינוך. בית המשפט הכיר בחוסר החרטה שהפגין המורה ובסטנדרט ההתנהגות הגבוה המצופה ממנו כמחנך. עם זאת, בית הדין הכיר גם בדרגות השונות של הטרדה מינית ובמטרות המניעה של ענישה משמעתית. במקרה זה, המורה הורשע רק בהטרדה מילולית, ולא נראה כי נגרם נזק מתמשך לתלמידים. בית המשפט קבע כי די בעונש שהטיל בית המשפט הנמוך יותר – נזיפה, הורדה בדרגה של שנה, העברה לבית ספר אחר ופסילה של שנתיים מלשמש מדריך בעמותה – כדי להעביר מסר מרתיע ולשמור על אמון הציבור במערכת החינוך. הצעדים המשמעתיים, אף שהיו חמורים, לא נמצאו כחורגים במידה מספקת מממדים סבירים כדי להצדיק התערבות. לפיכך, הערעור על החמרת העונש נדחה, ופסק הדין המקורי נותר על כנו.