ע"א 53698-08-25

תקציר

**ניתוח משפטי של פסק דין בעניין מייסלוס נ' גאבי (בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, ע"א 53698-08-25)** **מבוא** פסק הדין עוסק בערעור על פסק דינו של בית משפט השלום, אשר דחה בחלקה תביעה בגין לשון הרע ופגיעה בפרטיות. תביעתו המקורית של המערער (התובע) נגד המשיב (הנתבע) נבעה מפרסום מסמך בקבוצת וואטסאפ של דיירי בניין, וכן מתלונות שהגיש המשיב לרשויות העירייה. בית משלום חייב את המשיב בפיצוי בגין פגיעה בפרטיות, אך דחה את עילת לשון הרע. הערעור נסב על דחיית עילת לשון הרע ועל גובה הפיצוי שנפסק בגין פגיעה בפרטיות. **עקרונות משפטיים מרכזיים וחידושים בפסק הדין** 1. **פרשנות "לשון הרע" - מבחן אובייקטיבי והקשר רחב:** * **עקרון:** בית המשפט המחוזי אימץ את קביעת בית משפט השלום כי המסמך שפורסם בקבוצת הוואטסאפ אינו מהווה לשון הרע. עמדתו המשפטית, המבוססת על פסיקה קיימת, היא כי המבחן לקביעה אם פרסום מהווה לשון הרע הוא מבחן אובייקטיבי. כלומר, יש לבחון כיצד "קורא סביר" היה מפרש את הדברים, ולא את תחושותיו הסובייקטיביות של הנפגע או של הנמענים. * **חידוש/הדגשה:** פסק הדין מדגיש כי בהקשר של פרסום במסגרת תפקידו של ועד בית, הכולל עדכונים ענייניים ושקיפות לדיירים, פרסום כזה אינו בהכרח מהווה לשון הרע, גם אם הוא כולל התייחסות לתלונות דייר. הדבר נבחן על פי "האדם הרגיל", אשר אינו בהכרח המשכיל ביותר או הפגיע ביותר. פסק הדין נמנע מלהתערב בקביעה העובדתית של בית משפט השלום, שכן המערער לא הצביע באופן קונקרטי על מה במסמך עולה לכדי לשון הרע. 2. **הגנת תום הלב בפרסום תלונה לרשות מוסמכת (סעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע):** * **עקרון:** זהו לב הערעור. בית המשפט העליון דן בהרחבה בהגנת תום הלב מכוח סעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע, העוסקת בהגשת תלונה לרשות מוסמכת. נקבע כי הגנה זו מותנית בשני יסודות: (1) שהפרסום נעשה באחת הנסיבות המנויות בסעיף 15; (2) שהפרסום נעשה בתום לב. * **חידוש/הדגשה:** * **החלת חזקת תום הלב (סעיף 16(א)):** בית המשפט המחוזי מאמץ את קביעת בית משפט השלום כי תלונת המשיב לעירייה נחשבה "סבירה" בהקשר של הגנת סעיף 15(8). משכך, חלה חזקת תום הלב לפי סעיף 16(א), לפיה הנתבע פעל בתום לב, והנטל להוכחת חוסר תום לב עובר לכתפי התובע (המערער). * **נטל ההוכחה על המערער:** בית המשפט מדגיש כי נטל ההוכחה הסטטוטורי, לפיו המשיב לא האמין באמיתות התלונה וידע שהיא שקרית, מוטל על המערער. * **פרשנות "תום לב" בהגנה 15(8):** פסק הדין מפנה לפסיקה קיימת (רע"א 6769/22 לוי נ' ימין) הקובעת כי הגנת סעיף 15(8) תחול גם אם אדם מאמין כי הנילון ביצע עבירה, גם אם אמונתו מוטעית, ואף אם הוכח כי התלונה הוגשה בכוונה לפגוע. הגנה זו נשללת רק אם המתלונן אינו מאמין באמיתות תלונתו ויודע שהיא שקרית, והנטל להוכיח זאת הוא על התובע. * **הכרעה במקרה זה:** בית המשפט קובע כי המערער לא עמד בנטל להוכיח שהמשיב ידע שהתלונה שקרית. על אף שבית משפט השלום ציין כי ייתכן והמשיב פעל מתוך כוונה לפגוע, וכי לא הוכח שבחן את אמיתות הפרסום, הדבר לא די בו כדי להפריך את חזקת תום הלב. בפועל, בית המשפט העליון מצא כי לא הוכח יסוד ה"ידיעה" שהתלונה שקרית. 3. **פיצוי בגין פגיעה בפרטיות (חוק הגנת הפרטיות):** * **עקרון:** בית המשפט השלום פסק פיצוי בגין פגיעה בפרטיות, כתוצאה מפרסום פרוטוקול דיון שנקבע שיתנהל בדלתיים סגורות, וכן פרסום הודעה שנשלחה באופן פרטי. * **הדגשה:** בית המשפט המחוזי מציין כי המשיב לא הגיש ערעור על פסק הדין, ולכן אין מקום להתייחס לטענותיו כי לא היה מקום לפסוק פיצוי כלל. * **שיקול דעת בית המשפט:** נקבע כי גובה הפיצוי (20,000 ₪) מצוי בתוך המתחם הסביר של שיקול הדעת של הערכאה הדיונית, ואין עילה להתערבות של ערכאת הערעור. הדבר משקף את הסמכות הרחבה של בית המשפט לקבוע פיצוי ללא הוכחת נזק, אך גם את הגבולות שבהם ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בשיקול דעת זה. 4. **סעדים והוצאות:** * **הדגשה:** הערעור נדחה, והמערער חויב בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין למשיב, בסכום של 12,000 ₪. הדבר משקף את התוצאה המשפטית ואת העלויות הכרוכות בהליך משפטי. **סיכום** פסק הדין המחוזי מאשר את קביעות בית משפט השלום, בעיקר בכל הנוגע לדחיית עילת לשון הרע. ההחלטה המרכזית היא כי המשיב פעל במסגרת הגנת תום הלב לפי סעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע, וזאת על אף הקביעה כי ייתכן והייתה כוונה לפגוע. ההלכה המשפטית שנקבעה בפסיקה, לפיה הנטל להוכיח חוסר תום לב (ובפרט את הידיעה של המתלונן שהתלונה שקרית) מוטל על התובע, היא שהכריעה במקרה זה. בהיבט של פגיעה בפרטיות, בית המשפט המחוזי לא התערב בסכום הפיצוי שנפסק, תוך הדגשת סמכותה של הערכאה הדיונית לקבוע פיצויים אלו.