ת"פ 114/02

תקציר

הנאשמים, נאשמים 1 ו-2, יוחסו להם עבירות של חבלה בכוונה וחבלה בנסיבות מחמירות בקשר לקטטה שהתרחשה ביום 15.12.98 סמוך לשעה 17:30, בה נדקר המתלונן, ג'וליאן שליאן, מספר רב של פעמים ואושפז בבית החולים, והאני כרם, בעל החנות בה התרחשה הקטטה, ספג חתכים בגבו. לאחר בחינת הראיות והעדויות הן של התביעה והן של ההגנה, החליט השופט לזכות את שני הנאשמים מכל האישומים מחמת ספק סביר. לעדי התביעה, שכללו את חוקרי המשטרה, המתלונן ועוברי אורח נוספים, נמצאו סתירות מהותיות בעדויותיהם, דבר שהעלה ספק לגבי מהימנותן. כך למשל, היו גרסאות שונות לגבי חזרתם של הנאשמים לחנות עם סכין וזהות המעורבים בקטטה. גם עדויות ההגנה סתרו זו את זו בכמה פרטים ונמצאו לא משכנעות. ככלל, השופט תיאר את האירוע כקטטה המונית שבה השתתפו משתתפים רבים, וחוסר המהימנות של העדויות גרם לכך שלא ניתן היה לייחס את דקירת המתלונן ואת פציעתו של האני לנאשמים מעבר לספק סביר – הסטנדרט הנדרש במשפט פלילי. יתר על כן, השופטת ציינה כי אין הסבר ברור מדוע הנאשמים היו מעורבים באירוע כה אלים על רקע סכסוך מינורי בנוגע לכבל מנורה. בידי התביעה היו ראיות למעורבותם הפוטנציאלית של הנאשמים בקטטה, אך בחרה שלא להגיש נגדם כתב אישום בהתאם, דבר שהשופט ראה בו גורם משמעותי לטובת הנאשמים. לפיכך פסק השופט לזכות את גן עדן 1 ו-2 מהעבירות המיוחסות והורה על שחרורם. עניינו של הנאשם השלישי, רביע חורי, שעזב את הארץ במהלך המשפט, נדחה למועד מאוחר יותר.