ת"א 44838-02-17

תקציר

התיק סובב סביב הונאת הגרלת דיור, שבה התובעים, שהיו בין הזוכים, נפסלו באמצעות כתבי ויתור מזויפים. הנתבעים הם משרד השיכון, החברה המפקחת י.ט.ב., קבלן הבניין קוטלר עדיקא וחברת השיווק למעם בית"ר. התובעים תבעו את הנתבעים בגין רשלנות, שגרמה להם לנזקים כספיים שכן איבדו את סיכוייהם לרכוש דירות במחיר מוזל. השופטת פתחה בדחותה את טענת הנתבעים כי תקופת ההתיישנות חלפה, וקבעה כי עילת התביעה של התובעים התגבשה רק כאשר נודע להם על המרמה, והתביעה הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות. בנושא זיוף החתימות, קיבלה השופטת את טענת התובעים כי לא הסמיכו את מר לפקוביץ, עובד מעם בית"ר, לחתום בשמם על כתב הוויתור. הנתבעים לא הביאו כל ראיה לאישור כזה, והשופטת ציינה כי החתימות על כתבי הוויתור שונות מהטפסים הפרוצדורליים הנדרשים. לאחר מכן פנתה השופטת לנזקים הנטענים של התובעים. התובעים 1 ו-2 טענו להפסדים כספיים שכן נאלצו לרכוש דירה אחרת במחיר גבוה יותר ובמצב גרוע יותר, וכן נגרמו להם עלויות שכירות גבוהות יותר בשל העיכוב במעבר לביתם. עם זאת, השופטת דחתה את תביעתם מחוסר ראיות לגבי היקף עבודות השיפוץ ומועד הכניסה לבית. התובעים 3 ו-4, לעומת זאת, סיפקו ראיות מספיקות לנזקיהם, לרבות עלויות השכירות וההפרש בהוצאות הרכישה והשיפוץ של דירתם. השופט קיבל את תביעתם לפיצויים. בקביעת אחריות הנתבעים, הקצה השופט אחוזים שונים של אחריות לכל נאשם. משרד השיכון וי.ת.ב נמצאו ברמת אחריות נמוכה, שכן הם קבעו נהלי פיקוח אך לא אכפו אותם כראוי. קוטלר עדיקא, ששכרה את שירותיה של "מעם בית"ר" לצורך שיווק הדירות, נמצאה כבעלת אחריות גבוהה יותר לאי פיקוח על פעילות החברה המשווקת, ולאי קבלת האישור הנדרש ממשרד השיכון למיקור חוץ של השיווק. חברת השיווק "למעם בית"ר" נתפסה כאחראית ישירה למעשיו של עובדה, מר לפקוביץ, שזייף את כתבי הוויתור. השופט ציין את היעדר הפיקוח הנאות של החברה והנחיות ברורות לו. בסך הכל, הנתבעים היו אחראים במשותף ל-55% מנזקי התובעים. למעם ביתר הוטלה אחריות על 25%, קוטלר עדיקא על 20%, ואילו משרד השיכון וי.ת.ב קיבלו כל אחד 5% מהאחריות. בעקבות זאת הורתה השופטת לנתבעים לפצות את התובעים 3 ו-4 בסכומים הנקובים, בצירוף שכר טרחת עורכי דין והוצאות משפט. תביעתם של התובעים 1 ו-2 נדחתה בשל היעדר נזקים מוכחים.