תמ"ש 19271-05-23

תקציר

מדובר במקרה של תביעה כספית בין יורשים. התובעים, שהם בני דודיה של הנתבעת, דרשו כי האחרונה תשלם להם 1,209,440 פרנק שוויצרי, בהתאם לצוואתה של סבתם. על פי הצוואה, יש לאזן בין שווי הנכס שהוענק לנתבעת לבין שווי העיזבון בעת פטירתה. הנתבע טען כי יש לדחות את התביעה משום שלבית המשפט הישראלי אין סמכות בינלאומית לדון בירושה של אדם שמקום מגוריו בעת מותו לא היה בישראל ולא הותיר אחריו נכסים בארץ. התובעים טענו כי מדובר בתביעה כספית ולכן לבית המשפט סמכות שיפוט. עם זאת, השופטת קבעה כי התביעה, אף שביקשה סעד כספי, נסבה בעיקרה על חלוקת העיזבון על בסיס הצוואה, ולכן עניינה בירושה. מאחר שהמנוחה לא התגוררה בישראל בעת מותה ולא היו לה נכסים כאן, קבע השופט כי לבית המשפט הישראלי אין סמכות שיפוט בינלאומית בתיק. יתר על כן, השופט קבע כי גם אם הייתה סמכות שיפוט, ישראל אינה הפורום המתאים, ושוויץ היא מקום מתאים יותר למשפט. לפיכך, נעתר השופט לבקשת הנתבע ודחה את התביעה, והורה לתובעים לשלם את הוצאות המשפט של הנתבע.