ע"פ 3197/11

תקציר

המערער, שהיה קטין באותה עת, הורשע במספר עבירות חמורות הקשורות למעורבותו בחמאס ובטרור. הוא נידון ל-15 שנות מאסר על ידי בית המשפט המחוזי, שלקח בחשבון את גילו הצעיר, הודאתו וחרטתו. המערער ערער על גזר הדין וטען כי בית המשפט נתן משקל יתר לחומרת העבירות ולא שקל כראוי נסיבות מקלות, לרבות גילו, הודאתו המהירה והיעדר נפגעים. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את הערעור וקבע כי עונשו של בית המשפט המחוזי הולם בהתחשב במעורבותו הענפה והחמורה של המערער בפעילות טרור, שיצרה סיכון משמעותי לחיי רבים. בית המשפט העליון הסכים כי נסיבותיו האישיות של המערער גוברות על האינטרס הציבורי בהרתעה, והסכים עם הערכאה הנמוכה יותר בהערכת הגורמים המקלים. חומרת והיקף עבירותיו של המערער, לרבות סיוע וסיוע לניסיון רצח ומסירת מידע לאויב, נחשבו חריגות. זאת ועוד, מעשיו של המערער, ממניעים לאומיים או כלכליים, גייסו את בן דודו לחמאס והצדיקו עונש מאסר ממושך כדי להעביר מסר ברור של הרתעה. בית המשפט העליון הגיע למסקנה כי העונש היה מידתי בהתאם לנסיבות וכי לא הייתה עילה להתערבות, גם בהתחשב בעונשם של שותפים אחרים בתיק.