בש"א 12267/06

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לתיק פשיטת רגל בו מונה מנהל מיוחד לבחינת תביעות חוב והבטחת הצעת פשרה הוגנת. הסוגיה שעמדה על הפרק הייתה פרשנותו של סעיף מסוים בפקודת פשיטת הרגל, ובפרט המתח שבין סעיפים 134(א) ו-134(ב). בית המשפט הבהיר את תפקידו של נאמן בדיון בתביעות חוב, תוך הדגשת אחריותו השיפוטית. במקרה זה הוטל על המנהל המיוחד, בדומה לנאמן, לבחון תביעת חוב של בנק, שכללה ריבית פיגורים. בית המשפט אישר את החלטת המנהל המיוחד להחיל את סעיף 134(א) לפקודת פשיטת הרגל, הקובע מגבלה על שיעור הריבית החלה בהליכי פשיטת רגל. זאת משום שהבנק, למרות היותו נושה מובטח, בחר להגיש תביעת חוב ולהיכלל במסה של הנושה. בית המשפט הדגיש את עקרון השוויון בין הנושים ואת כוונת המחוקק העומדת מאחורי סעיף 134(א), שמטרתו למנוע מנושה ליהנות מריבית גבוהה יותר המוסכמת מחוץ לפשיטת רגל. מאחר שלבנק היו ביטחונות מספיקים והוא הסכים לבחון את תביעת החוב שלו לפי פקודת פשיטת הרגל, קבע בית המשפט כי עליו להחזיר את הריבית שנגבתה יתר לקרן כינוס הנכסים. כמו כן נדרש הבנק להכין חישוב נכון של תביעת החוב ולהגישה לאישור. בנוסף, חויב הבנק לשלם הוצאות למנהל המיוחד ולשב"כ.