ת"א 2128/09

תקציר

פסק הדין סובב סביב שתי בקשות השלובות זו בזו: האחת לבטל היתר המצאה מחוץ לתחום והשנייה לדחות את התביעה על הסף. התביעה נוגעת לפרויקטים של בנייה לגובה בטורונטו, כאשר הרוכשים - התובעים - טוענים כי הוטעו לפני חתימת הסכמי המכר. התובעים טוענים כי היחידות שרכשו הוצגו כדירות בבניין משותף אך התברר כי הן נמצאות בבית מלון. הנתבעים כוללים את ONTARIO INC 1353464 (המבקשת), שצוינה כמוכרת בהסכם הרכישה, ונתבעים נוספים אשר שיווקו לכאורה את היחידות. המבקשת ביקשה לבטל את היתר ההמצאה, בטענה כי אין קשר ישיר עם התובעים וכי הנתבעים האחרים אינם נציגיהם. עם זאת, בית המשפט מצא כי המבקשים אינם יכולים להתנער מהמשא ומתן וכי קיימת עילת תביעה ראויה נגדם. בית המשפט דחה גם את פרשנותו של המבקש לתקנות סדר הדין האזרחי, בקובעו כי הסכמי המכר נערכו בישראל או לחילופין כי הנתבעים האחרים היו מוסמכים לייצג את המבקש. אשר לבקשת הדחייה, דחה אותה בית המשפט וקבע כי ישראל היא פורום ראוי לעילות התביעה הטרום-חוזיות שנותרו בתביעה. בחירתם המודעת של הנתבעים לשווק בישראל, לצד פיתוחי התחבורה והתקשורת המודרניים, שקלו את דחיית התביעה. עוד קבע בית המשפט כי כתב התביעה המתוקן של התובעים, שהתמקד בשלב הטרום חוזי, מייתר את הבקשה. יתר על כן, הטענות בדבר התיישנות והיעדר יריבות חייבו בירור עובדתי שאינו אפשרי בבקשת דחייה על הסף. משכך, דחה בית המשפט את הבקשה לביטול היתר ההמצאה ודחה את הבקשה לדחייה על הסף. המבקש חויב להגיש כתב הגנה בתוך 30 יום ולשלם לתובעים הוצאות בסך 15,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין. בנוסף, חויבו הנתבעים האחרים לשלם לתובעים 15,000 ₪ עבור אותה מטרה. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים ביום 16.1.2012.