ע"א 9656/03

תקציר

הערעור והערעור שכנגד התייחסו לפסק הדין בעניין הרשלנות באבחון ובטיפול בסרטן של ברטה מרציאנו על ידי רופאיה, שהובילה לכאורה למותה. בית המשפט המחוזי בירושלים קבע בעבר כי הייתה רשלנות באי ביצוע קולונוסקופיה נדרשת, ורשלנות זו הוערכה ככזו שגרמה למרציאנו לאבד את סיכויי ההחלמה, המוערכים בכ-10% סיכוי לשרוד חמש שנים נוספות. בית המשפט פסק פיצוי בסך 230,000 ₪ בגין קיצור תוחלת החיים, כאב וסבל והוצאות נלוות. המערערים טענו כי אבחון מוקדם יותר באמצעות קולונוסקופיה יכול היה להאריך באופן משמעותי את חייו של מרציאנו, בשל סיכויי הישרדות גבוהים הקיימים במקרים של סרטן המעי הגס כאשר הם מתגלים לפני גרורות. מנגד, המשיבים טענו כי ביצוע בדיקות מיותרות עלול להטיל נטל כלכלי וטענו כי סוג הסרטן הספציפי של מרציאנו הוא אגרסיבי במיוחד וקשה לאיתור. בית המשפט בחן עדויות מומחים, שמהן עולה תמימות דעים כי אבחון מוקדם יותר עשוי היה לשפר את התוצאות. עם זאת, הראיות הצביעו על כך שהסיכוי של מרציאנו להחלים, אפילו עם אבחנה מוקדמת יותר, נותר נמוך יחסית. פסק הדין הדגיש כי ספקי שירותי הבריאות הפרו את חובת הזהירות שלהם בכך שלא חקרו בעיות אפשריות במעי הגס למרות תלונות בטן מתמשכות. בית המשפט דחה את העתירה לפיצויים גדולים יותר ולפיצויים עונשיים, והדגיש כי אמנם נקבעה רשלנות, אך היא אינה כה חמורה המצדיקה פיצויים עונשיים. הנמקה משפטית מקיפה זו הבהירה את יחסי הגומלין בין אמות מידה רפואיות, רשלנות והקשר הסיבתי הנדרש לאחריות נזיקית, תוך ניווט במטריצה המורכבת של שיקולים רפואיים, אתיים ומשפטיים בהערכת הרשלנות ותוצאותיה לצורכי פיצוי.