תאד"מ 55896-10-21

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת למחלוקת על דמי תיווך במקרקעין. התיק נסוב סביב פרשנות צו בכתב לקבלת שירותי תיווך וקביעה האם התובעים, שהם מתווכי נדל"ן, מילאו את התנאים המזכים אותם בקבלת שכר טרחה מהנתבע. התנאי הראשון לזכאות, כמפורט בסעיף 14(א) לחוק מתווכי מקרקעין, הוא קיומו של צו תקף בכתב בעת התיווך. החוק מחייב צו זה לכלול פרטים ספציפיים, כגון שמות וכתובות המתווך והלקוח, סוג העסקה, תיאור הנכס וגובה דמי התיווך. השופט קבע כי הצו הכתוב שנחתם בין הצדדים עמד בדרישות החוק, למרות כמה תיקונים שהוכנסו בו. הצו נחשב כחל גם על העסקה הספציפית המדוברת, למרות שהנכס שנרכש בסופו של דבר לא הוזכר במסמך המקורי. השופט טען כי הגיונו של הצו ואופיין של עסקאות תיווך מלמדים כי הוא יכול לכלול נכסים שהוצגו ללקוח לאחר חתימת הצו. יתר על כן, מאחר שהנתבע הוא עורך דין, היה עליו לברר אם סבר אחרת, בהתאם לחובת תום הלב. התנאי השני לזכאות הוא שהמתווך חייב להיות הגורם היעיל לעסקה. בית המשפט קבע כי התובעים אכן היו הגורם היעיל בעסקה, למרות שהנתבע שמע על הנכס ממקור אחר. הנתבעת פנתה לתובעים לקבלת שירותי התיווך שלהם ואף הודתה כי התובעים זכאים לתשלום. השופט התייחס גם לפסקי דין קודמים התומכים במסקנה זו. הנושא האחרון היה גובה דמי התיווך. בצו בכתב נקבע שכר טרחה של 2% כולל מע"מ, אך הנתבע תבע הסכם בעל פה על סך 1.5%. השופטת קבעה כי הנתבעת לא הביאה ראיות מספיקות להסכם בעל פה זה וכי שכר הטרחה נותר על 2% בתוספת מע"מ. עוד קבעה השופטת כי מחיר העסקה, המהווה את הבסיס לחישוב שכר הטרחה, הוא 2.6 מיליון שקל, למרות אי התאמות בראיות. מאחר שהנתבע לא שילם לתובעים כל סכום, קבע השופט כי עליו לשאת גם בהוצאות המשפט, לרבות דמי תיווך, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, שישולמו תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. ההחלטה התקבלה לטובת התובעים, והנתבע חויב לפצותם בהתאם.