דב"ע נו/6-3

תקציר

הערעור הוא על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה שקיבל את טענת המשיב, בני אוסמו, והכריז על פיטוריו מהמערערת, עיריית נהריה, כבטלים. המשיב הועסק על ידי העירייה במשך שנים רבות, ולאחרונה שימש כמנהל בפועל של מחלקת התחזוקה. בשנת 1991 החלה העירייה להזהיר את המשיב בגין הפרות משמעת לכאורה, ובסופו של דבר הורתה לו להעביר את מקום עבודתו למחסן החירום. העירייה המשיכה לנזוף במשיב ואף ניכתה את שכרו. בשנת 1994 שלחה העירייה למשיב שני מכתבים המגבילים את תנועותיו ואוסרים עליו להשתתף בישיבות. המשיב, שנעדר מעבודתו באופן ממושך בשל גירודים שנגרמו עקב נוכחותו במחסן, פוטר לאחר מכן מטעמי אי התאמה. טענת המשיב, שהתקבלה על ידי בית הדין האזורי, הייתה כי פיטוריו מנוגדים לפקודת העיריות. בית הדין קבע כי הפיטורים התבססו על עבירות משמעת ולא על אי התאמה, וכי החלטת ועדת הפיטורים, שנחתמה על ידי היו"ר חודשים לאחר שהתקבלה, לא הייתה נקייה. זאת ועוד, הוועדה לא קיימה למשיב שימוע הוגן, והפיטורים לא אושרו על ידי ראש העירייה, כנדרש בחוק. העירייה המערערת טענה כי פעלה בהתאם להחלטת בית הדין האזורי בהליך הסכסוך הקיבוצי, כי החלטת הוועדה הייתה לגיטימית, כי הפיטורים נבעו מאי התאמה ולא מעבירות משמעת, וכי כל הפרה של ההסכם הקיבוצי אינה שוללת את הפיטורים אלא מזכה את המשיב בפיצויים. עם זאת, ערכאת הערעור דחתה טענות אלה. נמצא כי החלטות הוועדה היו פגומות, כי הפיטורים אכן נבעו מעבירות משמעת, וכי ראש העיר לא אישר את הפיטורים כנדרש בחוק. עוד קבע בית המשפט כי אין בהוראות בית הדין האזורי בהליך הסכסוך הקיבוצי כדי לגבור על דרישות פקודת העיריות. לבסוף, קבע בית הדין כי כל הפרה של ההסכם הקיבוצי מזכה את המשיבה רק בפיצויים ולא בביטול הפיטורים. לפיכך, הערעור נדחה. העירייה חויבה לשלם למשיב הוצאות בסך 3,500 ₪ בתוספת מע"מ.