ע"א 523/12

תקציר

המערערת, הטוענת כי היא היורשת היחידה של דודה, המנוח איסמעיל יאסין עבאס, ערערה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, וטענה לבעלות על 19 חלקות קרקע שנרשמו שלא כדין על שם האפוטרופוס הכללי לנכסי נפקדים, בהתבסס על הנחה שגויה כי הקרקעות שייכות לחוסיין עבאס המנוח, נפקד. בית המשפט המחוזי דחה את תביעתה מחמת התיישנות, והניע ערעור זה. יותר מ-45 שנה חלפו מאז הליך ההסדר שבו נרשמו לכאורה הקרקעות באופן בלתי חוקי, הרבה מעבר לתקופת ההתיישנות של 15 שנה ו-25 שנה, תלוי בתרחיש שנלקח בחשבון. המערערת השתמשה בחריגים של מרמה או חוסר מודעות לפי סעיפים 7 ו-8 לחוק, וטענה כי מדובר בידע שנצבר רק בשנת 2005, כאשר גילה נכדה עובדות רלוונטיות. הנטל להוכיח חריגים אלה מוטל על המערערת, אשר נדרשה להוכיח את תרמיתו של הרישום, אך בית המשפט מצא כי היא אינה עומדת בנטל זה. טענותיה נעדרו את הפירוט הנדרש ואת התמיכה הראייתית, והתאפיינו יותר בטענות עמומות מאשר בראיות מהותיות המצדיקות את דחיית תקופת ההתיישנות. בנוסף, שמועות וחוסר עקביות פגעו באמינותה, במיוחד כאשר טענותיה על בורות סתרו ידע קודם שהואשם בעדויות. הנזק הראייתי לאורך זמן, לצד אינטרס הסתמכות במקום שבו הקרקע עברה מאז לבעלות פרטית, הגבירו את הצורך לאכוף את חוק ההתיישנות. משכך, נדחה הערעור, והמערערת חויבה בהוצאות המשיבים, תוך שהיא מאשרת את דחיית בית המשפט המחוזי על יסוד מגבלות פרוצדורליות מבלי לרדת לגופו של עניין מהותי בסכסוך הרכושי שביסודו.