סע"ש 69491-12-20

תקציר

המחלוקת העיקרית במקרה זה נסובה סביב אמיתות תלושי השכר שהוצגו לשני תובעים, עובדי הנתבעת. התובעים טענו כי תלושי השכר לא שיקפו את שכרם היומי בפועל, וכי הם לא קיבלו הטבות שונות המפורטות בתלושים, לרבות דמי הבראה, דמי חופשה, דמי חגים והוצאות נסיעה. הנתבעת, לעומת זאת, טענה כי תלושי השכר מייצגים נאמנה את התשלומים ששולמו לתובעים. בית המשפט קיבל את טענת התובעים וקבע כי תלושי השכר פיקטיביים ולא ניתן להסתמך עליהם. נקבע כי שכרם היומי של התובעים עמד בשנה הראשונה על 300 ₪, ועלה ל-350 ₪ ולאחר מכן ל-400 ₪ בשנים שלאחר מכן. לתובעים שולם רק השכר היומי המוסכם בהתאם למספר ימי העבודה בחודש נתון. הנתבעת הפרישה באופן חלקי לקרנות הפנסיה ולקרנות ההשתלמות של התובעים על בסיס השכר המדווח, שהיה נמוך מהשכר בפועל. כתוצאה מכך, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובעים סכומים נוספים בגין הפרשות לפנסיה ולקרן השתלמות שלא שולמו. כמו כן נדרשה הנתבעת לפצות את התובעים בגין הודעה מוקדמת בלתי מספקת, פיצויי פיטורים, דמי הבראה, פדיון חופשה שנתית ודמי חגים, כאשר סכומים משתנים בין שני התובעים בשל הבדלים בתנאי העסקתם. בנוסף, פסק בית הדין לכל תובע פיצויים לדוגמה בסך 20,000 ₪ בגין קבלת תלושי שכר פיקטיביים, ו-7,500 ₪ בגין אי מסירת הודעה מוקדמת על תנאי העבודה על ידי הנתבעת. יש להגדיל את הסכומים הנ"ל בהפרשי הצמדה וריבית, כפי שנקבע בחוק. הנתבעת חויבה לשאת בהוצאות עורכי הדין של התובעים, שנקבעו על סך של 25,000 ₪, ולשני הצדדים ניתנה זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.