רע"א 8113/10

תקציר

המבקשת התקשרה בהסכם חכירה עם המשיבים 1 ו-2 לשימוש במקרקעין שלהם לגידול עצי פרי. בהסכם נקבע כי במקרה של מכירת הקרקע, יקבע שמאי את שווי הפיצוי של המבקש. לאחר מכירת הקרקע למשיבים 3 ו-4, התעוררה מחלוקת על פינוי הקרקע והפיצוי המגיע למבקש. הצדדים הסכימו למנות שמאי מומחה שיעריך את הפיצוי, שהחלטתו תהיה סופית. השמאי הגיש את חוות דעתו, אך הפיצוי לא שולם, מה שהוביל את המבקש לבקש תשלום מבית המשפט. בית משפט השלום באשדוד קבע כי חוות הדעת של השמאי סופית ומחייבת, וקבע מועד אחרון לתשלום. לאחר הליכים שונים בנוגע לחלוקת התשלום, ערערו המשכירים והרוכשים לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, בטענה כי ניתן לערער על חוות הדעת של השמאי לגופה. בית המשפט המחוזי דחה טענה זו אך קבע כי השמאי חרג מסמכותו וכי המבקש פעל בחוסר תום לב בכך שלא הציג מסמכים רלוונטיים. היא הורתה על בדיקה חוזרת בפני שמאי מומחה. לאחר מכן ערער המבקש לבית המשפט העליון וטען כי שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי השמאי חרג מסמכותו וכי פעל בחוסר תום לב. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את הבקשה וציין כי היא אינה מעוררת שאלות משפטיות בעלות חשיבות ציבורית וכי כל טעות בפסקי הדין אינה מצדיקה בחינת גלגול שלישי. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחתה ללא דיון.